עכבר עכבר נוס…
בתחילת פרשת ויקהל, משה רבנו עושה תיקון לחטא העגל. התורה רומזת על כך כאשר היא פותחת שתי פרשיות בפעלים כמעט זהים: "וייקהל העם על אהרן" נאמר בפסוק הראשון בחטא העגל, "וייקהל משה את כל עדת בני ישראל", הוא הפסוק בו נפתחת הפרשה שלנו. אלו שתי ההופעות הראשונות בתורה והיחידות בספר שמות, של פעלים מהשורש קה"ל. בני ישראל חטאו בעגל כשנקהלו, חטאו כקהילה וכנגד מעשה העגל שהראה מה גדול כוחה של קהילה להשפיע לרעה, כעת עליהם להתקהל שוב ולהבנות מחדש כקהילה. היהדות מחשיבה מאד כל אחד מאיתנו. כל אחד הוא אות בספר תורה, הוא יחיד וייחודי ותורם את חלקו המשמעותי ביחד שבטי ישראל.
מלכודת עכברים
באחד הכפרים בסין, בתוך בית כפרי שבחווה גדולה, הציץ עכבר קטן דרך סדק מאחורי ארון וראה את האיכר ואשתו פותחים חבילה גדולה. חשב לעצמו בטח יש שם משהו טעים. ואז ראה שהאיכר הוציא מלכודת עכברים. איזה פחד. הוא עשה אחורה פנה וחזר לחור. חשב לעצמו, מה אעשה? אני חייב להזהיר את כולם. החליט לצאת מהסדק ולספר לכל מי ששומע שיש בבית מלכודת עכברים. הלך לתרנגולת אשר שמעה אותו וביקשה קצת שקט, "ממש לא מעניינת אותי מלכודת עכברים. אני נראית לך עכבר? זו לא בעייתי, לא שייך למגזר שלי, עזוב, זה לא קשור אליי. תפסיק לצעוק ולצייץ לי באוזן. קח את עצמך מכאן ומהר, לא אכפת לי."
עזב העכבר את הלול ורץ לדיר, שם פגש כבשה לועסת בנחת עשבים. "את יודעת מה יש בבית? מלכודת עכברים." הכבשה הייתה קצת יותר סימפטית מהתרנגולת ואמרה, "אני ממש מצטערת בשבילך, אני מבינה שקשה לך. מוכנה לתרום לך גם משהו עכבר יקר, אבל זה לא בדיוק מטריד אותי. מתנות לאביונים, קח כמה שקלים. אני לא חושבת שאני יכולה לעזור במשהו." אבל העכבר לא ויתר, אולי אצל הפרה הוא ימצא יותר הבנה. רץ לפרה, "יש מלכודת עכברים בבית." ענתה הפרה, "ממש מעורר דאגה. זה מו מו מו מיותר, מה שנאמר חה חה חה. טוב שאמרת לי אני אדע שלא להיכנס למלכודת העכברים שלך. מה זה קשור אליי בכלל?"
עצוב, מתוסכל ומאוכזב חזר העכבר לחור שבקיר והסתתר שם, לא יצא. בלילה נשמע קול מתוך מלכודת העכברים. האישה שמעה את הקול ורצה לראות אם העכבר נתפס, היא לא חשבה על אופציה נוספת. זה היה נחש ארסי שהסתובב בבית וזנבו נתפס במלכודת. האישה התקרבה והנחש הכיש אותה. היא צעקה, האיכר התעורר, הלכו למרפאה ואחרי זה חזרו הביתה. השמועה הקשה התפשטה בכפר והשכנות המסורות הגיעו לטפל בחולה. הן החליטו להכין עבורה מרק, מרק עוף. הלך האיכר ללול ושחט את התרנגול. אח"כ שחט גם את הכבשה ולבסוף גם את הפרה. חד גדיא.
כמה מוסר השכל לחיים, כל ישראל ערבים זה לזה, אור לגויים. כמה אחריות, ערבות, אהבה, חסד, הקשבה, הכלה, אכפתיות. כמה חיבור אנחנו צריכים לנקודת החיים. כל מה שקורה לכל אחד משפיע על כל אחד מאיתנו גם שם בסין. הכול כדי לעורר אותנו. נגיף הקורונה זה מלכודת עכברים. כדי לתפוס את הנחש, אותו יצר הרע שמפריד בינינו ומכיש את 'האישה' – הלא היא כנסת ישראל וגורם לנו למרירות, לעצבות, לכעס, לבלבול, לרוגז. מפריד בינינו. מסתיר את הערבות ההדדית, את הכוח של האחדות ואת הבטחון הקיומי האמיתי בבורא עולם. את הרחמים הגלויים, האמיתיים. את האהבה הגדולה שיש לנו באמת לכל אחד ואחד מישראל.
התחברות לעצמי
לתורה יש שבעים פנים ולנו? לנו יש אולי מאה חמישים. אנחנו מיוחדים, יחודיים, שונים בנוף. מרוב יחודיות כבר אין נוף אחיד. זה טוב, להיות אתה. זה טוב, לחיות באמת שלך ולהיות שלם מבפנים ומבחוץ. אבל להיות מיוחד ושלם לא אומר שהאחרים טועים. תחושה טובה של אדם אחד לעולם לא יכולה לבוא על חשבון אדם אחר. אם אנחנו זקוקים למישהו להוריד כדי להרגיש מרוממים- לא באמת גדלנו, לא באמת זקפנו ראש. רק דאגנו שמישהו יהיה פחות מאיתנו. ילדים בגן לומדים על אהבת ישראל, שכולנו אחים וצריך לאהוב את כולם. זה תמיד נשמע קצת מצחיק, כי איך אפשר לאהוב את כולם? בקושי את עצמנו אנחנו אוהבים. וכשמתעוררת מחלוקת בין שני ילדים, מה נגיד? כנראה שאתם לא מסתדרים, אז עדיף שלא תשחקו ביחד. איפה האהבה פה, האחווה, הרעות? אז האמת שאהבת ישראל זה לא חברות ישראל. לאהוב כל אדם ואדם, כל נשמה ונשמה שברא ה', לא אומר להסכים. זה גם לא אומר לרצות להתחבק כל הזמן. זה אומר שאנחנו מכבדים את האדם שמולנו, גם אם דעתו שונה. זה אומר שאנחנו מבינים שאם ה' ברא אותו ככה, אז יש סיבה, ולא עלינו לגמור את מלאכת שינוי האדם. להיות שונה ומיוחד, בטוח בעצמך, זה לא להסתכל על הסביבה ולהרגיש שאתה נורמלי ביחס אליהם. זה להאמין בדרך שלך בצורה אמיתית, בצורה כזאת שתקרין את האמת שלך החוצה מבלי שתצטרך לשכנע ולהילחם.
הרבי מלובביץ נשאל פעם איך יש לו כוח לעמוד ולחלק דולרים לאלפי יהודים במשך שעות כל יום. ענה לה הרבה, "כשסופרים יהלומים לא מתעייפים." כל אחד מאיתנו הוא יהלום, חלקנו עוד לא עברנו ליטוש סופי. זה לא התפקיד שלנו להעריך כל אדם, לאמוד את השווי שלו ולקטלג אותו. אנחנו כאן כדי לחיות אחד עם השני, זה לצד זה, בשלום ואהבה. אהבת ישראל.
תכלס
בהתאחדות של עם ישראל יש כוח עצום. האחדות שלנו תלויה בעין הטובה שיש לנו, ביכולת לראות כל אדם באשר הוא, את הלב והנשמה של כל יהודי. כולנו מצווים בנתינת צדקה. יש אנשים אשר זקוקים לצדקה פיזית, ויש כאלה שזקוקים לצדקה נפשית, לחיוך, לסבלנות. נזכור שכולנו ילדיו של ה' וגם כשמתעוררת מחלוקת, שבט אחים אנחנו.
חדוה לוריא
מייסדת גישת התחברות
וואטספ- 052-7020066
מייל התחברות- לדעת את החיים:
