לשנות את העולם

פרשת פנחס, צום י"ז בתמוז נדחה השנה ליום ראשון. פנחס בן אלעזר יוצא יחיד מכל העם כולו וזוכה להציל את כלל ישראל. אדם אחד שקם ושינה כל כך הרבה. מאיפה שאב פנחס את הכוח למעשה שהצריך ממנו כל כך הרבה ואף סיכן את חייו? לא סתם אומרים שאין דבר העומד בפני הרצון – כי מכוח רצונו למחות על חילול כבוד ה' הוא לא הרגיש אף קושי. מפנחס אנחנו לומדים שאם אדם רוצה מכל הלב, משתדל ומתאמץ – הוא מסוגל לחולל נפלאות.

לא תמיד אנו מרגישים שיש בנו את הכוח לקום ולשנות, לקום ולעשות. בכל אחד ואחד מאתנו חבויים כוחות עצומים. החיים לעיתים כופים עלינו מצבים בהם אנחנו חייבים להחליט- fight or flight. להילחם או לברוח. עלינו לזכור שגם ברגעי הקושי הגדולים ביותר, אנחנו מסוגלים להילחם. ה' טבע בנו את הכוחות שדרושים לנו כדי לעבור את הקושי, לצלוח את הניסיון. אנחנו רק צריכים לגלות את עצמנו, כל הכוח שדרוש לנו נמצא כבר בתוכנו.

***

"בזמן השואה הייתי באושוויץ. ישנו 800 איש בצריף, דחוסים ונטולי צלם אדם," כך תיאר ניצול שואה מבוגר בפני שליח הרבי בארה"ב. "אחד האסירים היה יהודי מבוגר אשר ניסה להפיח בנו רוח חיים, עודד את כולם לשמור שבת וחג וחסך מפיסת לחמו הדלה על מנת לעשות חסד עם יהודי אחר. לקראת חג הפסח הודיע ליושבי הצריף חגיגית, כי השיג מעט קמח והצליח במסירות נפש לשחד את המשרת של מפקד המחנה לאפות לנו מצה בודדת. ערב פסח הגיע ואחרי מסדר הערב התיישבנו כולנו על הרצפה וכל אחד חזר בעל פה על הקטעים שזכר מההגדה. היהודי הזקן חילק את המצה לחתיכות קטנטנות כדי שהיא תספיק לשמונה מאות יהודים. הייתה התעוררות עצומה. לפתע פרץ פנימה קצין האס.אס, שואג ומכה לכל עבר, כמחפש את האחראי ל'פשע'. אף אחד לא היה מוכן להסגיר את היהודי הזקן. אך לפתע אותו יהודי זקן קם, התקרב לקצין הנאצי, קרע את חולצת האסירים המפוספסת ואמר- 'הנה, זה הלב שלי. אני ארגנתי את הכל. תהרוג אותי, אבל אל תפגע באחרים'. הקצין שלף את אקדחו אך מיד חזר בו וחייך חיוך מרושע ואכזרי. למחרת אסף המפקד הנאצי את כל המחנה לחזות בהוצאה להורג של אותו יהודי. מול המקלע עמד הזקן שפוף על בימה, למען יראו וייראו. רגע לפני ביצוע גזר הדין ביקש היהודי משאלה אחרונה. 'מה אתה רוצה?' שאל המפקד בלעג. 'לחם? חתיכת בשר?' ענה הזקן: 'לא ולא, אני אוהב את האחים שלי ואני רוצה לתת משהו שייתן להם כוח להמשיך. כהן הנני וברצוני לברך את כל הנוכחים בברכת כהנים'. הוא הרים את הידיים, העמיד אותן בצורה המפורסמת והחל לברך אט אט. 'יברכך ה' וישמרך…'
את השקט היה אפשר לחתוך בסכין. אלפי יהודים עמדו מורכנים, עיניהם ברצפה וים של דמעות נשפך… כזו אמונה בה'! כזו אהבת ישראל! היהודי הזה איבד את משפחתו וכל עולמו, הנאצים עשו הכל כדי שהוא יאבד צלם אנוש ויהיה חיית אדם, אבל הוא לא נשבר- והוא ניצח. הוא נשאר עם צלם אלוקים והם היו חיות פרא. אחרי אושוויץ נסעתי לאמריקה, עזבתי את היהדות וברחתי מהכל. אבל הדמות של הזקן שבירך ברכת כהנים עומדת למול עיניי כל הזמן, וזה נותן לי את הכוח והאמונה להיות חזק במצבים הכי קשים. ב"ה לבסוף התחתנתי עם אישה יהודיה ואנו חיים כיהודים מאמינים ומחנכים את ילדינו להיות יהודים גאים."

התחברות לעצמי

הרבה פעמים אנחנו חיים את החיים שלנו במין ציפייה לאיזה אות משמיים, איזה סימן שיעזור לנו להחליט או שיראה לנו אולי איזה דרך חדשה שעוד לא חשבנו עליה. אנחנו הרי יודעים שה' תמיד איתנו, ולפעמים אנחנו פשוט יושבים ומחכים שאולי איזה נס יפול עלינו, אולי היום בתחזית כבר לא יהיה מעונן ולא חלקית, אלא סוף סוף נזכה ליום שטוף שמש, יום שבו כל הבעיות שלנו יפתרו וכל השאלות שלנו ייענו. אבל קרה לכם פעם, שבאמצע החיים, ממש משום מקום- ירדה לכם איזה מחשבה, איזו הארה? פתאום עלתה לכם מחשבה על איזה מעשה טוב, אולי רעיון למצווה שאתם יכולים לקיים? בשיחה עם חבר פתאום עלה לכם רעיון איך לעזור? לפעמים אנחנו מחכים לסימנים חיצוניים מבלי להבין- אנחנו בעצמנו הסימן. קוראים לזה גילוי אליהו. התגלות, פתאום – חשק, התעוררות לאיזה מצווה, רעיון שעולה לנו בראש. והאמת היא שגילויי אליהו הם נדירים. לא עצם הגילוי, כי ה' מעורר אותנו הרבה פעמים לפעולה, אבל מה שנדיר זה שאנחנו קשובים ופועלים. לפעמים אנחנו יכולים לשמוע על השכנה שנפצעה ועולה לנו איזה מחשבה שאולי נכין עבורה משהו לשבת כדי להקל עליה. ואז, עם כל הרצון הטוב, אנחנו נשארים במקום. חושבים שאולי בטח יש מי שידאג לה או שדעתנו מוסחת ואנחנו מפספסים הזדמנות לפעולה. לפעמים אנחנו יכולים לחשוב שמה כבר מעשה אחד שלנו ישפיע על אדם אחר, או על המציאות כולה? מה כבר פרק אחד של תהילים שנקרא יעזור לרפואת מישהו? אבל לא סתם כתוב "המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו". כי כל אחד מאתנו עולם שלם. כל אחד מאתנו יכול לשנות את העולם. אם ניתן לעצמנו לשקוע למקום המקטין, התקוע, ולא ניקח יוזמה- לא נתקדם. אנחנו אולי יושבים ומחכים לסימן, אבל ה' נותן לנו במתנה סימנים בכל יום. מחשבות טובות, רצונות מבורכים. כל שעלינו לעשות הוא לא להתמהמה וישר לחטוף את ההזדמנות. כל אחד מאתנו משנה – כל אחד יכול לשנות את העולם.

תכלס

הקשיים שבחיים יכולים לגרום לנו להרגיש כאילו אין לנו כוח להתמודד, אבל למעשה ההפך הוא הנכון- הם מגיעים כדי להראות לנו כמה כוח יש לכל אחד ואחד מאתנו. ה' שולח לנו את הניסיונות, אך באותה מידה הוא שולח לנו תזכורות קטנות לכמה אנחנו משמעותיים, כמה כל מצווה שלנו היא עניין גדול. בואו לא נחכה לגלות את הכוחות הטמונים שבנו רק תחת כור ההיתוך של הקושי. בואו נהיה קשובים להתגלויות החסד והרצונות הטובים ונקום מיד למעשה. כל אחד מאתנו יכול לזכות לגילוי אליהו, שנזכה גם לפעול.

לוריא חדוה

מייסדת גישת התחברות

וואטספ: 0527020066

[email protected]

אשמח שתשתפו אותי ברגשות ומחשבות שהתעוררו בכן במהלך הקריאה.