כך תצליחי יותר בעשייה שלך

יצא לך לשאול את עצמך כיצד תצליחי יותר בעשייה שלך? אחרי שנתיים לא שגרתיות שעברנו, נחשפנו לעיסוקים נוספים, שעות עבודה שונות ועבודה במיקומים מגוונים – השאלה הזו רק מתחזקת. זה לא אומר שלא טוב היכן שנמצאים. רק איזה קול פנימי שרוצה להרגיש מתקדם, מתחדש ומעורר עניין.

הרבה מהא/נשים שאני פוגשת בעבודת הייעוץ והליווי שלי, מספרים על הרצון לשדרג את עצמם, את היכולת שלהם, וגם לאחר שנות עבודה לא מעטות-לראות את עצמם בגרף עולה. זו שאיפה פנימית לצמיחה, רצון למצוינות ויציאה מאזור ה"בינוניות" המוכר והידוע. אם כן, מהם הכלים שיעזרו לנו להיות יותר טובים ממה שאנחנו היום?

מוקדי שליטה

האפשרות הראשונה היא ליצור רשימה מהירה של 'אילו ואז'. "אם הארגון ישלם לי יותר, אוכל להשקיע יותר". "אם המנהלת תאפשר לי זמן עבודה מהבית, אצליח להיות פרודוקטיביות יותר". "אם העובדות במחלקה תהיינה יעילות יותר אוכל לתגמל אותן ותיווצר אווירה נהדרת". המשותף לכל האמירות האלה הוא, יצירת תלות בין ההצלחה שלנו להחלטה או פעולה של גורם חיצוני. הרי כעבודת או מנהלת ביניים אין לי שליטה על החלטת הארגון, החלטת המנהלת או מידת היעילות של העובדות במחלקה. אלה הם גורמים חיצוניים וההשפעה שלנו עליהם מוגבלת.

האזור בו אנו יכולים להשפיע הוא אזור השליטה הפנימית. מה שבכוחנו להשפיע, לפעול ולקדם. המיקוד בחלקים של: כיצד אני פועלת, כיצד אני בוחרת להגיב, מתי אני שותקת וכיצד לומדת מטעיות- אלה ועוד משקפים את האזור הפנימי של הצמיחה שלנו. בו אנחנו לוקחים אחריות על חיינו ומהנקודה הפנימית הזו משרטטים את ההתקדמות לעבר המטרה שהצבנו.

כישורים אנושיים ומיומנויות רכות (Soft skill)

כשבוחנים מנהלים מצליחים, דמויות הוד שיצרו היסטוריה, ומנהיגים מתחומים שונים- לומדים כי ההצלחה שלהם לא נבעה מהיותם אנשי סדר וארגון, משכילים או ביצועיסטים. אלא, מהיכולת שלהם להשתמש במיומנויות רכות. מיומנויות כדוגמת: אמפתיה, תקשורת, יכולת הסתגלות, אינטליגנציה רגשית, חמלה, ועוד- מובילות לשגשוג. מה המיומנות המובילה מבין המיומנויות הרכות? מחקרים מוכיחים כי ההתבוננות העצמית היא המובילה, והבסיס גם לחברותיה. אז בואו נכיר אותה יותר לעומק.

התבוננות עצמית-רפלקציה

רפלקציה היא התבוננות פנימה של האדם עצמו, ובחינת חוויות ומעשים שלו. מקורו של המונח בשפה הלטינית ופירושו "פניה לאחור," כלומר התבוננות רטרוספקטיבית על הפעולה, ההתרחשות או האירוע שקרה.  הרפלקציה הינה פעילות אנושית חשובה, בה האדם מהרהר מחדש על ניסיונו, מעריך אותו, ולומד ממנו.כיהודים מאמינים אנו מכירים את המושג "חשבון נפש". שהוא תהליך רפלקטיבי – חשיבה על מה שקרה במשך היום, וכתוצאה מכך- השאיפה לתקן ולהתקדם.

מה מבין החוויות שלנו שווה בדיקה?

מבין אלפי חוויות ומאורעות שקורים במשך שבוע- איך ממיינים את החוויות החשובות ביותר להתפתחות שלך? החוקרים ביילי ורהמן (2022) מצביעים על שלושה נושאים ברורים עליהם כדאי לערוך ניתוח: הפתעה, תסכול וכישלון.

הפתעה – חוויות שמפתיעות, הן כאלה שלא ציפינו אליהם. כבני אדם אנו נוטים להעלות השערה נאיבית לגבי מה שצפוי שקרות, בהתבסס על מה שכבר התרחש. מטבענו, אנחנו משתמשים בלוגיקה ובהגיון כדי לתאר, להסביר, לחזות ולשלוט. זאת, כדי לשדר מראית עין של שליטה על הקורה בחיינו. כשאנחנו טועים, אנחנו מופתעים, וטעויות, פגמים בשיפוט והנחות שגויות- ראויות להתבוננות עצמית.

כישלון – בשונה מהפתעה, שקל לנו יותר "ללמוד ממנה", להתבונן ולבצע רפלקציה- כישלון הוא מקום כואב יותר. ולעיתים, הרצון הפנימי שלנו הוא לברוח ולא לחזור לשם. מנהל בכיר שיתף זיכרון שבו מעורבות יתר שלו בפוליטיקה הארגונית הובילה תכנית שעמד בראשה לכישלון. "פישלתי, ובגדול. זה היה כואב, אבל לא עשיתי את הטעות הזאת שוב". טעויות מספקות תובנה גולמית לגבי העתיד, אך כדי לבצע למידה משמעותית מחוויית הכישלון, צריך לקחת פסק זמן ולבצע רפלקציה מעמיקה, בכוונה מלאה.

תסכול – תסכול מתרחש כאשר התוצר המושקע שלנו זוכה לביקורת, כשמישהו תופס את מקומנו הקבוע בשולחן או בחניה, כשיש פקק תנועה או שמאחרים לאסוף אותנו. אנחנו מתוסכלים כאשר אנו לא מצליחים להשיג את מה שאנו רוצים, אבל למצוא דרכים אחרות להתקדם דרך התסכול- מביא לצמיחה שלנו.

אימון שריר הרפלקציה

היכולת לחשוב רפלקטיבי, לבחון הפתעות, כישלונות ותסכולים- היא המנוע לצמיחה פנימית. התחלת התשובה לאותו קול פנימי שלא רוצה לדרוך במקום, שמעוניין להתקדם ולהצליח יותר בעשייה שלו. וכדי להצליח להפיק מהיכולת החשובה הזו צריך לייחד זמן במהלך היום/ השבוע, ולאמן את היכולת. בדומה לשריר בגוף שללא אימון מתמיד נחלש ומתנוון, כך היכולת להתבונן פנימית, לבצע רפלקציה ולהתקדם- דורשת אימון מתמיד.

עצה מעשית

ביצוע רפלקציה בתוך חיים עמוסים, שוטפים ותזזיתיים – הוא אתגר מאתגר במיוחד:) ועל מנת להצליח בו, ההמלצה היא "לאסוף חוויות" ולכתוב אותן במחברת או פנקס. לתאר במדויק את החוויה, הרגשות שעלו בך, המחשבות והתחושות. ולהקדיש שעה שבועית לקרוא את החוויה, לנתח אותה במרחק מה מזמן ההתרחשות. שאלו את עצמכם: איך אפשר לוודא שהדבר לא יקרה שוב? מה אני לומדת מכך על עצמי? מה הדבר הטוב שצמח מכך? ובכך להפוך את האירוע לקרקע פורייה לצמיחה אישית ולהתקדמות מתמדת.

לכתיבת שאלות והעלאת נושאים לדיון, כתבי ל: [email protected]