חכם באשי

צריחי "אל חראם" הסתמרו להם באימה מבין הרחובות האפלים ותאורה ירוקה הבהבה על אבני החלונות המקומרים. כמה ערפילים חשוכים שטו ברקיע, מעצימים את חשכת הלילה האפל. אפילו הירח היה חשוך, מסתתר לו אי-שם בין משעולי עננים אדומים כדם. שניהם מאפילים על נצנוצי כוכבים כסופים ובוהקים.

האפילה שירדה על חצי האי-ערב שבדרום יבשת אסיה צבעה את העיר מֶכָה הסעודית בחשיכה סמיכה. דממת מות שררה ברחובות הריקים, ורק שעיטות העטלפים קרעו אותה מידי פעם. מבין מורד הרחוב הבליחו דמויותיהם של שיח'ים עטורי אדרת לבנה וחבושי טורבן שחור. עליהם כאפייה בהירה שמפוספסת בצבעי אדום כהה. פרקי אצבעותיהם ממוללות מִסְבַּחָה לבנה שסביב החוט הרופף שלה עומדים בשורה סדורה 99 פנינים מהודקים. בין כל 11 פנינים מפרידה דסקית רעועה, 'שאהד' בשמה הערבי. פיהם ממלמלים את שמותיו של מוחמד תוך כדי שהם מעבירים את הפנינים בין אצבעותיהם וממהרים בצעידה לכיוון מקום קבורתו של נביאם מוחמד בן עבדאללה בן עבד אל-מוטלב.

מבט עליון על העיר מכה – או בשמה המדויק: מַכַּה אלְמֻכַרַּמַה- נותן תחושה אפופת מסתור. הבנייה מתבצעת באדריכלות אסלאמית על שלל מאפייניה. הצבעים בולטים, הקשתות מחודדות והשערים מקומרים. האלמנטים עשויים ברובם משיש טהור. תבליטי שיש מהודקים לקירותיו החיצונים של "אל חראם" ועליהם שרבוטי מילים שמשתלבים במרקם החצר שמקיפה את "האבן השחורה" ולצדה כיורי שיש שבוהקים בצבעם למול האורות המרצדים.

כמעט 800 קילומטרים מעיר השאהידים מכה, מרחק של למעלה מ-10 שעות נסיעה, שוכנת עיר הבירה ריאד. שם, בתוך אחת האוטונומיות המוסלמיות הענקיות בעולם, מסתובב לאחרונה הרב יעקב (44) בלבוש חרדי ורוקד עם שייח'ים ברחובות הומי אדם. "אני לא מפחד", יאמר לנו בהמשך במוטיב שישוב על עצמו פעם אחר פעם, ולטענתו "רק ברגע שאתה מראה פחד הם קופצים עליך".

ולא רק ברחובות סעודיה הילך הרב צופן-הסוד עם מלבושו החרדי. "אני מוכן ללכת איפה שתרצה ועם מי שתרצה בכל העולם כולו ואני לא מפחד", יאמר הרב ועל פניו תצטייר הבעה אמיצה. "לתקשורת הישראלית קשה להסביר את ההבדל בין יהודי לישראלי", ינתח במהלך הריאיון המיוחד שהעניק ל'יום ליום' השבוע ויסביר שלדעתו "אם תיירים או אנשי עסקים ילכו לשם בתור ישראלים, הסעודים יכבדו אותם פחות מאשר אם הם יבואו כיהודים. אם אתה רוצה להצליח שם, תלך כיהודי. אתה צריך לבוא כיהודי עד הסוף ובלי פשרות, כי אם לא הערך שלך בעיניהם ירד. ככה עובד ה-D.N.A שלהם במוח", ייאמר. רק למכה אין לו תכנון להיכנס, לפחות כל זמן שהכניסה תהא מותרת רק למוסלמים.

ההתקרבות: "כתבתי לרבי"

הרב יעקב הרצו נולד למשפחה דתית במנהטן שבניו יורק, ואת מסלול הלימודים עבר בבית הספר 'תפארת ירושלים' אותו הקים הגאון רבי משה פיינשטין זצ"ל. "בית הספר היה מעורב ולמדו בו ילדים מכל העדות ומכל רחבי העיר. מחד היו ילדים שההורים שלהם למדו בכולל של הרב פיינשטין ומאידך ילדים שהחנות המשפחתית שלהם הייתה פתוחה בשבת. החדירו לנו לקבל כל אחד ואחד בלי להיות שיפוטי".

קצת אחרי שחגג את בר- המצווה שלו, החליטו הוריו לעלות ארצה. "ההורים שלי עלו יחד אתנו במטרה להשתקע בארץ. אימא שלי פחדה מנישואי תערובת והדרך היחידה לדעתה הייתה לעלות ארצה. מהלך שהסתבר כצודק, כי כל ילדיה נישאו כדת משה וישראל והיא הצליחה במשימה".

בישראל נכנס הילד האמריקאי לבית ספר 'סנהדרין'. "הם קיבלו את כולם ללא יוצא מן הכלל. היום מנסים למנף אותו כבית ספר ספרדי, אבל באותם ימים הוא היה בית ספר יהודי-חרדי קלאסי, עם מורים מכל העדות והתלמידים בו היו מעורבים. חלק גדול בהתפתחות שלי נבע מכך שהיו לי חברים מכל העדות".

"משם אני מגיע לישיבה תכונית", הוא ממשיך ומספר על מהלך שכלפי חוץ נשמע כקונפליקט. "פשוט לא ראיתי את עצמי לומד בישיבות מרתף בירושלים. למרות שהייתי יכול להתקבל גם ל'קול תורה', אבל המרקם של ישיבה תיכונית קסם לי. אמנם לא כל כך נפנפתי בישיבה שאליה התעתדתי ללכת", הוא מודה. "הבנתי שלא כל כך יאהבו את הרעיון שתלמיד מבית הספר החרדי הולך לישיבה תיכונית, ולכן שתקתי".

היישר מירושלים עיר הבירה, הדרים הרב להתנחלות היהודית 'קריית ארבע' שבחברון, שם נכנס ללמוד בישיבה התיכונית משך ארבע שנים. "אחרי ארבע שנים שאני ב'קרית ארבע' הלכתי לישיבת ההסדר 'הר ברכה', שם למדתי בעיקר לאסוקי שמעתתא, אליבא דהילכתא. למדנו את יסודות הפסיקה וההוראה. לא ניכנס כרגע לכותרות שראש הישיבה הרב מלמד תופס לאחרונה, אבל הלימודים שם היו על רמה" הוא אומר ומשגר עקיצת מה לראש הישיבה הדתי לאומי שזכה למכתב חריג שיצא נגדו לאחרונה, עליו חתומים גדולי הרבנים מהמגזר החרדי.

את שירותו הצבאי מילא בחיל התותחנים, עד שקיבל תפקיד רשמי כרב צבאי של חיל מילואים בו עברו למעלה מ-500 חיילים שלחלק מהם סביר להניח שהוא היה הרב היחידי אותו הכירו. "בכל אותם שנים הייתי עם מראה חיצוני של חרדי, לבוש כחרדי, עם כיפה שחורה וחולצה לבנה. בישיבת ההסדר הייתי קצת שונה, עם לבוש ומראה חב"דניק".

הזיקה לחב"ד התחילה אצלו עוד בהיותו ילד, כאשר צוות בית ספר היה לוקח את התלמידים לתהלוכות ל"ג בעומר שהתקיימו במרכז העולמי של חסידות חב"ד הממוקם ברחוב איסטרן פארקווי 770, בשכונת קראון הייטס, שבברוקלין ניו יורק. יעקב הצעיר נטל חלק בתהלוכות שאותן ייסד כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל, שאף נטל בהן חלק, אבל עיקר משיכתו הייתה לאחר מכן, כשהחלו התכניות המדיניות. "תמיד שמעתי שהרבי מנסה לקדם שלום ללא מסירת שטחים, תוך כדי שהוא דופק על השולחן ואומר שהיינו יכולים למנוע את התכנית. לדעתי, המהלך נבע מחוסר ההכרה היהודית של ראשי המדינה. בעיקר מה שהציק לי היה הפשע שהצליחו לשטוף לחיילים את המוח שהם אלו שילכו לבצע את התכנית".

"מפני שהדבר הציק לי ממש, כתבתי לרבי שאני מאוד אוהב אותו ואת דרכה של חב"ד וביקשתי להתקרב אליו. כתבתי לו שאני מכיר אותם רק באופן חיצוני, אבל אני רוצה להתחבר למנוע השליחות העולמית שלו. הבנתי שיש פה משהו הרבה יותר עוצמתי ממה שנראה כלפי חוץ. ומשם הכל היסטוריה".

השאיפה: "תיקון ישמעאל"

לסעודיה נחשף הרב בכלל מפני החוש העסקי שלו. "למדתי על כל הפרויקט של העיר החדשה שהם רוצים לבנות קרוב לריאד, ושם התחלתי להתעניין מה קורה בסעודיה. עכשיו משרד התחבורה בסעודיה עובד על פרויקט הקמת רכבת תחתית בעיר הבירה ריאד ומה שבמקום אחר היה לוקח חמישים שנה, כאן הכל הולך מהר. תוך כמה חודשים הפרויקט מתוכנן להסתיים. רק שתבין את קנה המידה לעומת ירושלים כמשל, שם בשביל להקים את רכבת הקלה נדרשו שנים של תכנונים. וכאן עשו רכבת בעיר של מיליוני אנשים ועם 180 תחנות במכה אחת. ומדובר רק בפרויקט אחד מתוך כמה פרויקטים עליהם עובדת סעודיה כרגע", אומר הרב ונשמע לרגע כמו דיפלומט סעודי.

"כשחיפשתי את הנושא העסקי, ראיתי שיש שם הרבה יהודים וראיתי שיש לי קשר טוב עם הסעודים. אמרתי לעצמי: אם אני כבר רוצה לעשות שם עסקים, נעשה אותם יחד עם השליחות שבוערת בעצמותי. אנשים שואלים אותי איך אתה מסתדר שם? אתה נוחת רק עם מה שיש לך. סידור ותפילין ואולי כמה שימורים".

"תמיד היה לי קשר טוב עם הציבור המוסלמי כי כשהגעתי לירושלים בתור נער, הגעתי מאחת הערים התוססות בעולם ולא נבהלתי מאנשים ששונים ממני. כאן הקסימה אותי העיר העתיקה והבדלי התרביות תמיד משכו אותי. אני בקשר טוב עם האימאם של שועפט ואני חושב שאת התוצאות רואים בשטח, כי כשהיו את המהומות בארץ, בשועפט לא היה כלום. אני מספר לו על שער הייחוד והאמונה כי האמונה באחדות ה' קיימת אצלם".

אפרופו מהומות, הפתרון לדעתו נעוץ בדבר אחד. "הרבי אומר שאנחנו היהודים צריכים להפיץ את שבע מצוות בני נוח אצלם כי רק המצוות הללו יצילו אותם מעצמם, ויביאו לנו את השלום האמתי ללא שפיכות דמים. ובשביל להגיע לשלום צריך לקדם את שבע מצוות בני נח. לנו, הרבנים, יש חלק חשוב כי בסך הכל מוסלמים מכבדים יהודים ורבנים בפרט".

"הרבי אמר לפני 30 שנה שאין יותר מדינות בעולם שמונעות מיהודי לקיים אורח חיים יהודי", ממשיך הרב לפרוס את משנתו. "ולי היה ברור כשהגעתי לסעודיה שאני לא שם קסקט אלא הולך כמו יהודי חרדי. כך הסתובבתי בלנון וכך אסתובב בסעודיה. כי כשלומדים את הדברים של הרבי, אתה מבין שאין דבר שנקרא "להסתתר מהיותי יהודי". והעובדה מוכיחה שבחו"ל חטפתי יותר צעקות מיהודים על איך שאני מסתובב, מאשר צעקות מערבים".

הרב יעקב אמנם מצהיר על אי-פחד, אבל דברים שעומדים על קו הסכנה – כמו למשל להיכנס למכה – אותם לא יעשה. כנראה.

מותר ליהודים להיכנס למכה? אני שואל אותו בתום, כאילו לא יודע שהכניסה לעיר מותרת רק למוסלמים. "שאלה הבאה" הוא עונה, כאילו טומן פה סוד. כך גם השיב על שאלתי אם יש לו תכנית לבקר במכה.

-לפי הוראת הרבי, החב"דניקים נוהגים לגדל פאות חיצוניות שקצותיהם נראות בפרופיל הפנים. לך אין פאות כאלו. האם הסיבה היא שכשתרצה להתחפש לערבי – בשביל שתוכל להיכנס למכה למשל – תהיה לך האופציה? שאלנו והרב הרצוג מכחכח בגרונו ומשיב בשלילה.

בפעם הראשונה שהגיע לסעודיה, המטרה שלו הייתה ללמוד את תוואי השטח ולערוך לו מיפוי ייעודי. "הגעתי לשבוע אחד, והתאכסנתי בבית מלון מקומי. באותו שבוע אספתי מידע על הערים והרובעים והשכונות שבסעודיה", הוא מספר לנו על טבילת האש הראשונה. "לאחר שערכתי התרשמות קצרה, כתבתי לרבי וביקשתי את ברכתו".

"אני תמיד אומר לאנשים שמתפלאים ממה שאני עושה: אל תתפלאו כי כנראה אני עושה את מה שאני צריך לעשות בעולם. אני עושה את הייעוד שלי. אם היית אומר לי למשל ללמד ילדים בכיתה, הייתי בורח. לכל אחד יש את השליחות הספציפית והמדוייקת שלו, אבל אני נפל בחלקי לפעול למען תיקון ישמעאל ולקרב את הגאולה".

המטרה: בדרך למשרת הרב הראשי

בכל הפרש הימים שבין 2018 כשהתחיל להגיע לסעודיה ועד החודשים האחרונים, הרב יעקב לא היה על המפה. כאילו נעלם מהרדאר הציבורי. רק לאחרונה, כשהחל להעלות את התיעודים שהפכו עד מהרה לוויראליים, הפוקוס התמקד עליו. "יש לי הרבה עשיה ציבורית שפשוט לא הגיעה לעיתונות, אבל כשהגעתי לסעודיה קרתה המהומה. כאן כבר עשיתי היסטוריה כאשר באתי כרב יהודי, בלבוש שנראה יהודי מובהק שלא מפחד או מתחפש. פשוט נסעתי והראיתי לעולם שהסעודים מקבלים יהודים כמו שהם".

ולא שהוא לא נתקל במבטי הפתעה מצד הציבור הסעודי. "בפעם הראשונה שהגעתי, עדיין חרוטים אצלי מבטי ההפתעה של האנשים ברחוב. עד היום אנשים שרואים אותי בפעם הראשונה, מביטים עליי מופתעים, אבל באנטישמיות ממש לא נתקלתי".

כל התהליך אותו עבר הרב יעקב, ייצר אצלו תובנה אחת ויחידה. "אני קורא לכל יהודי בעולם לא לפחד ולהסתובב כיהודים, כי רק ברגע שאתה מראה פחד, הם קופצים עליך. אני מוכן ללכת איפה שתרצה ועם מי שתרצה בכל העולם כולו ואני לא מפחד. לתקשורת הישראלית קשה להסביר את ההבדל בין יהודי לישראלי, אבל אני מסביר שדווקא אם תיירים או אנשי עסקים ילכו לשם בתור ישראלים, הסעודים יכבדו אותם פחות מאשר אם הם יבואו כיהודים. אם אתה רוצה להצליח שם, תלך כיהודי. אתה צריך לבוא כיהודי עד הסוף ובלי פשרות, כי אם לא, הערך שלך בעיניהם ירד. ככה עובד ה-D.N.A שלהם במוח".

יהודים אמנם עדיין אין בנמצא בסעודיה, אבל הרב הרצוג כבר מתכנן את עתידו. התואר 'הרב הראשי לסעודיה' עדיין טרם קיים, אבל הרב הרצוג מכוון למקום הזה בלי כל ספק, ואפילו מכנה את עצמו כך ברשת החברתית. במהלך השבועות האחרונים, אף ערך הרב הרצוג סבב אצל שיח'ים מפורסמים ומובילי דעת קהל סעודים, אבל עם הממלכה עצמה וכל שכן שעם המלך סולימאן או יורש העצר הוא טרם נועד. "צריך להבין דבר אחד", אומר הרב. "כל השיח'ים האלו כבודם במקומם מונח, אבל עיקר ההחלטה היא אצל הממלכה".

-ואתה מתכוון להיפגש עם מישהו מהממלכה בשביל לקבל הכרה רשמית?

"אני מקווה. איפה שרק נוכל לעשות נעשה, ואם הם יחשבו שאני יכול לסייע להם אני מוכן להכול. בכל מקרה ההיסטוריה לא נמדדת לפי הפחדנים. חכמת ההמונים אומרת לקבל כל דבר כמובן מאליו. צריך פשוט לקום ולעשות, ואל לנו לשכוח שהפחדנים לא נרשמו בהיסטוריה".

-ולדעתך הממלכה תקבל אותך כרב הראשי של סעודיה?

"היא תקבל" הוא אומר בפסקנות.

השליחות: תניא, מהדורת סעודיה

האוטונומיה היהודית אותה מבקש הרב להקים בתוך הממלכה הסעודית תוקם "בקרוב ממש" לדבריו, ויהיו בה בית כנסת, מקווה טהרה "הראשון בסעודיה" וכמובן ספר תורה. כשאני מעלה בפניו את בקשת כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל להדפיס את ספר התניא בכל מקום אפשרי ושואל אותו מתי יגיע הרגע בו יודפס בסעודיה, הוא משיב בחיוך צופן סוד "אני לא עושה מכך רעש כי אני לא רוצה לנסות כרגע ולראות איך המהלך ייתפס בעיניהם, אבל כבר הדפסתי". אז כשתתקלו בספר התניא – מהדורת סעודיה, אל תיפלו מהכסאות.