יומא דהילולא: רבי יהודה הכהן שאקו זצ"ל

רבי יהודה הכהן שאקו זצ"ל נולד בירושלים, בשנת 1878 (ה'תרל"ח) לאביו רבי רפאל יהושע הכהן שאקו שהיה מעסקני ומרבני העיר.

בצעירותו למד רבי יהודה בבית הספר דורש ציון, ומשם המשיך לישיבת תפארת ירושלים, שם קנה חכמה ולמד אצל רבותיו רבי יצחק אשכנזי ורבי מנחם בכר יצחק. כשבגר נישא לרעייתו הרבנית מזל דוננא בת אלעזר אליהו מזרחי נ"ע.

בשנת 1901 (ה'תרס"א) החל רבי יהודה לשמש כשוחט של העדה הספרדית ביפו, ובמקביל עסק בהוראה ובחינוך תלמידים, אולם לא ארכו ימי ישיבתו שם ולאחר שש שנים ביפו, נסע למצרים בשליחות בית החולים שער ציון, שם הוצעה לו משרת סופר ומזכיר בית הדין של הראב"ד רבי אליהו בכור חזן שבאלכסנדריה, ורבי יהודה נענה להצעה בחיוב.

באותה העת שהתגורר בנא אמון שמצרים וכיהן כמזכיר בית הדין, רבי יהודה מסר במקביל שיעורים לאברכים בישיבת "כתר תורה" המקומית.

שנתיים בלבד התגורר רבי יהודה במצריים ולאחריהם, בשנת 1910 (תחילת ה'תר"ע) חזר לירושלים והחל לשמש כשוחט של העדה הספרדית בעיר, כשבד בבד משמש כמלמד הראשי לגמרא בבית הספר 'דורש ציון' במשך 18 שנים. הייתה זו סגירת מעגל, שכן בבית ספר זה התחנך רבי יהודה בצעירותו.

בשנת 1926 (ה'תרפ"ו), במסגרת הרבנות הראשית, הקים הראשון לציון דאז רבי יעקב מאיר ארבעה בתי דין מטעם העדה הספרדית בירושלים, ורבי יהודה נקרא אל הדגל, ומונה לשמש כדיין באחד ההרכבים, לצד רבי יוסף מרדכי הלוי ואב בית הדין רבי אברהם פילוסוף. בהמשך כיהנו לצידו כדיינים רבי ברוך בן-חיים, רב רבנן רבי עזרא עטיה ומרן רבנו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל.

במקביל, שנה לאחר מכן, החל משנת ה'תרפ"ז נמנה רבי יהודה עם לומדי ורבני ישיבת פורת יוסף, כשבמקביל הוא משמש גם כמשגיח הישיבה והיה מעודד בנועם את בני הישיבה בעת לימודם בישיבה.

בשנת 1941 (ה'תש"א) מונה רבי יהודה שאקו, לשמש כאב בית הדין של העדה הספרדית בירושלים, תפקיד שאותו מילא עד לפטירתו ביום כ"א בתמוז ה'תשי"ב.

רבי יהודה זצ"ל הותיר אחריו מספר חידושי תורה ופסקי הלכה בנושאי שחיטה שאותם פרסם עוד בחייו, וחלק מחידושיו פורסמו בקובץ המאסף בשנת ה'תרע"ג.