ראש ישיבת התפוצות: "ראינו ישועות בציון הקדוש"

קבר דוד המלך שבהר ציון שוקק חיים במשך כל ימות השנה, מליוני אנשים עולים אליו ביום יום, בימים טובים ובמועדים, סעודות המלווה מלכה ההמוניות מוכרות לציבור כסעודת דוד מלכא משיחא, אך היום הגדול ביותר הוא ללא ספק יום פטירתו בחג השבועות ב‘ אלפים תש"ל לפני 3050 שנה. אז עשרות אלפי אנשים באים למקום לקרוא ולסיים את ספר התהילים להישען על קברו ולבקש בקשות, גולת הכותרת של המקום הוא ישיבת התפוצות, הישיבה השולטת על מתחם הקבר עם 17 דונם שמסביבו, כשבמקום גם מקומות הקדושים לאיסלאם ולנצרות. ערב חג השבועות תפסנו את ראש הישיבה הרה"ג הרב אברהם גולדשטיין שליט"א לשיחה מרתקת על הפעילות הענפה שהם עושים במקום.

הישיבה נוסדה עבור יהודי התפוצות שבאים לבקר בקבר דוד בכותל המערבי וברובע היהודי הסמוך ומחפשים מקום לשבת, להרגיש קרבת אלוקים, לשאול שאלות ולקבל עליהם תשובות. ובעיקר, להתחבר. וזה מה שבעצם מושך אלפי תלמידים מידי שנה, יהודים שלא מוצאים את עצמם באים לבית כנסת או שייכים לקהילה, כאלה שלא יודעים בכלל שהם יהודים, או סתם אנשים שמחפשים רוחניות ומגיעים למקום הזה, ופה לפתע יש עם מי לדבר, מקום קדוש לדעת כולם. והלב לפתע מרגיש איזה ניצוץ שנדלק, ומחליט להישאר.

כל יהודי באשר הוא רוצה להתקרב וצריך לדעת איך לחבר אותו ליהדות, המאור שבתורה משיבה את האדם למוטב, אדם עושה עבירות בגלל שחסר לו בקשר לבורא עולם, כלי ריק עושה הרבה רעש אבל אם אתה ממלא אותו ברוחניות הוא יתחבר למקור מים חיים ולא יצטרך לחפש בורות נשברים, אנשים שבאים לישיבה משתקעים במקום 24/7, יש להם הכל בישיבה, ברוחניות ובגשמיות, וכל מי שרוצה יכול לבוא ולמצוא פה את המקום שלו, עם כל הפעילויות הרבות שאנחנו עושים.

הסיפורים המיוחדים ללא ספק הם סיפורם של הגרים, אנשים שהגיעו למקום, נשאבו להיסטוריה, והחליטו להצטרף לעם הנבחר. וכאן הרב גולדשטיין זורח כשאני מבקש ממנו לשמוע קצת עליהם.

היה אצלנו את הפוליטיקאי הצעיר בעולם בן 18 מהולנד, מספר הרב גולדשטיין. הוא היה מראשי אחת המפלגות שם. זו הייתה מפלגה שדגלה בכך שלא מגיע לכל התושבים שירותים, ומי שרוצה דבר מה ישלם על כך. חלק מתושבי המדינה לא אהבו את הרעיון והחליטו לגדוע את חייו. מיודענו הצעיר היה גם הוא על הכוונת והחליט בשל כך לנטוש את הכל ולברוח לישראל.

מה שמשך אותו לארץ היה ביקור שערכתי לפני כעשרים שנה, הייתי אז אורח כבוד של המלכה באמסטרדם, היא שמעה עלי והזמינה אותי לגשר בין המוסלמים שהחלו למלא את הולנד לשאר ההולנדים האירופאים שביקשו לחיות כרגיל. הייתי שם מספר ימים עם ראשי הקהילות וברוך ה' הצלחתי במשימתי. בנוסף היו לנו מספר תלמידים משם, עם מקום של כבוד בקהילה היהודית באמסטרדם ובערים נוספות.

וכך בצהרי יום בהיר, בחור בן 18 נראה גוי בלונדיני גבוה דופק על דלתות הישיבה ומבקש להכנס ללמוד אצלנו. שאלתי אותו אם יש לו קשר ליהדות והוא השיב לי כן, אני בא לבית הכנסת לפעמים. הכנסתי אותו לישיבה התחלנו לשוחח והוא סיפר לי את דבר הבריחה שלו, מתברר בסופו של דבר שקשר ליהדות לא היה לו, אבל הוא רוצה לשוחח איתי להכיר את היהדות והיהודים, אירחתי אותו בשמחה, יש לנו מחלקה סמוך לקבר דוד של שלום עולמי, חדר עם צוות שמסביר על דרך השלום היהודית.

הוא התחבר למקום, והיה אחראי על הפעילות במקום ליהודים ושאינם,  אלו היו פעולות קירוב שעשינו כדי לדוג את היהודים שבתוכם והצלחנו על ידי זה להגיע למאות צעירים שהבינו שהם יהודים. לאחר מספר חודשים הוא החליט להתגייר, את הגיור עשה ברבנות הראשית לישראל, ונהיה יהודי כשר, ואז שב לישיבה וישב ללמוד מספר שנים, הוא היה גם איש חסד גדול ועזר להרבה. הוא רצה להתחתן אבל היה קשה מאוד בגלל הפער שקיים בין יהודים לגרים בארץ. הוא היה מלמד את אחת הקבוצות שלנו שלומדים על פי שיטת הרמח"ל אבל לאחר זמן מה ייעצתי לו שיעזוב את הארץ כיוון שבדיוק באותו הזמן הייתה עבורו הצעת שידוך מארצות הברית. לאחר שהתחתן התחיל למסור הרצאות באחת האוניברסיטאות הגדולות שם, וכיום הוא מגיד שיעור בישיבה גדולה ומפורסמת  ביום יום הוא עסוק וקשה מאוד אפילו לי להשיג אותו.

יום אחד הגיע אלינו כומר אחד מפולין שהיה מגיע שוב ושוב ומתחבר אלינו, התברר שהוריו יהודים ממאה שערים שהיו עניים מאוד והיגרו לפולין כדי להתפרנס, וכך הוא גדל שם בבית הספר המקומי והמשיך עד שהגיע להיות כומר. והיום ב"ה הוא כבר חזר ליהדות.

ערב יום כיפור הגיעה אלי איזה גברת אומרת לי יש לי ידיד אחד מנציגי הוותיקן שהגיע לכאן, הוא היה רוסי גרמני אבא שלו מנכ"ל BMW והוא מרגיש קירבה ליהדות ורוצה לשהות פה ביום הזה. אמרתי להם בשמחה, אירגנתי להם מקומות והם הגיעו ישבו כל אחד בנפרד במחיצה והם לא זזו עד סוף כיפור, הוא אמר שהשם משפחה שלו זה שם שנשמע יהודי, התברר שרק אבא שלו יהודי, אז הוא עבר גיור,הוא לא יכל לברוח מהאמת שהתפרצה בליבו, גם היא רצתה להתגייר אבל אבא שלה מנע ממנה אמרתי לה שאני לא מחפש עוד יהודים אבל לפחות הזכות שלה שעכשיו הוא חזר בתשובה שלימה. המקור היה מגרמניה ובתחילה מרוסיה. הוא אדם חכם מאוד. בתוך פחות מ3 חודשים התחיל ללמוד גמרא עם מהרש"א ומהר"ם שיף. אחד הדברים הייחודיים של הישיבה אצלינו זה המוסר שלומדים דרך החיים, לא מסתכלים על העבר והבגדים, אלא על הלב, רחמנא ליבא בעי. הפטריאך של הוותיקן הגיע כדי לדבר איתי, היה להם קשה לקבל את זה שאחד מתוכם ככה הפך ליהודי, מבחינתם זו הייתה בגידה, אבל אחרי שנה הם כבר השלימו עם זה. הוא ישב כאן 3 וחצי שנים סיים את כל שס משניות בעיון, וכל סדר נזיקין בגמרא היום הוא אברך מוכשר שלא ניתן לשים לב לעברו. והיום ב"ה הוא אבא לשלושה ילדים אברך מן המניין אצלנו בישיבה.

לפני זמן מה הייתי בזימבבואה בהזמנת הנשיא, לפני שהוא נהיה נשיא הוא הגיע לכאן נפגש איתי וביקש ברכה בקבר דוד המלך. באותם ימים הוא היה שר הביטחון שם. אמרתי לו אני מבטיח לך שתהיה נשיא כשזה בכלל לא היה בתכנון. אחרי תקופה הייתה מהפכה והוא נבחר לנשיאות ב80% הצבעה. הוא שכח מהסיפור שלי ולאחר כמה שנים מישהו ניסה להתנקש בו והירייה עברה ממש סנטימטרים ממנו, הוא הרגיש שזה סימן משמים וחשב אולי בגלל שהוא לא הודה לי. הוא ניסה לברר ולהשיג אותי, שלח מישהו לוותיקן לברר מי זה שנמצא בקבר דוד המלך  עד שהגיעו אליי, וביקשו ממני להגיע לשם. רצו שאני אהיה שם ביום ראשון טסתי  במוצ"ש דרך אתיופיה אחרי שקיבלתי ברכת הדרך מאמא שלי. כשהגעתי לשם כל נמל התעופה היה סגור, שני שרים ובנו של הנשיא הגיעו לקבל את פניי, וכולם בשדה תעופה שואלים מה קרה, נכנסתי לחדר המיוחד לנשיאים וראשי מדינות חדר ענק מפואר 22 סוגי משקאות יושבים שם השגריר ועוד כמה אנשים עד שקלטתי מי הבן של הנשיא. פתחתי לו תהילים ונפתח פרק שכאילו דיבר עליו. הוא התקשר לאביו הנשיא ואמר לו, זה הוא! הוא דובר אמת, ומה שהוא אומר קדוש. מיד כולם נעמדו בשורה ארוכה לקבל ברכות.

לאחר מכן בשיירת רכבים לקחו אותי לאולם בו המתינו כחמש מאות איש הייתה שם להקה ששרה ונגנה וכולם צועקים 'הללויה' ו 'ישראל'. אחד ממקורבי הנשיא דיבר כמה דקות עד שהזמין אותי לדבר. דיברתי על מעלת ארץ הקודש כשיצאתי, עוד אלפים הצטרפו והתחילו לנשק את רגליי. משם המשכנו לנשיא זימבבואה שחזר בדיוק מאירן מפגישה עם הנשיא שם, לאחר פגישה של שיווק אורניום לאירנים. כשנכנסתי לארמון היה שם בכניסה אריה מפוחלץ בו הם רואים סמל לנחישות ודבקות במטרה, אצלם אומרים שאם החליטו לתקוף מישהו אז יעשו את זה עד הסוף כמו האריה. הנשיא מאוד כיבד אותי דיברנו מעט, ולאחר מכן הוא שלח אותי לבית הנופש הפרטי שלו. היה שם סטודנט אחד שעבד במלצרות הוא הסתכל עליי במשך זמן מה ואז אזר אומץ פנה אליי ואמר לי גם אני יהודי, אמא שלי יהודיה. קירבתי אותו, והוא דאג לי לירקות לאכול, חיברתי אותו לקהילה היהודית במקום.

אגב בזימבבואה יש קהילה גדולה של 30,000 איש יהודים שעושים ברית מילה קוראים בספר תורה, אבל אני לא בטוח עד כמה הם יהודים, כשהגעתי לשם התחננו לנשיא שאני אטפל בקהילה שלהם ואבדוק את יהדותם אבל הנשיא ביקש שלא אעשה זאת, עקב בקשה מיוחדת שהוא קיבל מהרבנות בישראל שלא לטפל בנושא.

היינו שם שלושה ימים מלאים נפגשתי עם הנשיא בכל יום ברכתי את כולם והנשיא ויו"ר האופוזיציה ביקשו את הקמיע המיוחס לדוד המלך שהיה מנצח באמצעותו את כל המלחמות. עזרתי לשניהם, אתה לא יכול לדעת מה יהיה עוד כמה שנים שם, הם רצו לתת לי כסף אבל סירבתי. כשאתה לוקח כסף אתה כבר עבד שלהם, אני אאבד את היכולת לקדש שם שמיים. אפילו הציע לי לבוא איתו לנשיא איראן אבל לא רציתי.

העיקר בישיבה זה הנשמה, יש אצלנו להקה שהקימו אותה אומנים מפורסמים שלמדו פה, לחבר את עולם הנגינה כדי למשוך יהודים. בחור בארה"ב שלומד באוניברסיטה, יש לו את הגשמיות והוא עובד קשה אבל לא מרגיש שום רוחניות. הייתי בבוסטון בבר מצווה לילדים יתומים. בכל בית שהגעתי ראיתי את ההשתוקקות שיש להם למעט רגש יהודי. קניתי להם 15 מזוזות לבית קניתי להם תפילין, והבאתי ספר תורה קטן כדי לחגוג איתם את יום קבלת המצוות. אחרי כמה חודשים קיבלתי טלפון שהם רוצים לבוא לעשות בר מצווה בכותל ובקבר דוד המלך, כדי להרגיש כמו כולם. לפני כן הם היו רחוקים לגמרי, בקושי זכרו שהם יהודים, וכשבחור כזה הולך לאוניברסיטה הוא מרגיש ריק כי הוא לא יודע על העבר שלו ולא רואה את העתיד. במשך הזמן הם מתקרבים ובאים לישיבה בשיטת חבר מביא חבר, הם עוברים מהפך ובזכותם גם ההורים חוזרים ליהדות, ומבינים מה המשמעות של בית הכנסת ושל להיות יהודי.

בליל הסדר ישבו אצלי בבית ארבעה סנאטורים מארה"ב. אחד מהם שהביא את חברים שלו היה אמור לשבת רבע שעה ישב שעתיים וחצי הוא בא עם המזכירה שלו שכל רבע שעה באה לזרז אותו ולהודיע שנגמרה הפגישה והם צריכים לצאת לפגישות נוספות שמחכות להם עם נציגים מהממשלה, והוא דחה אותה וכל פגישה שהיא מזכירה את העניין הוא אומר לה כרגע הפגישה הזו יותר חשובה, תבטלי אותם.  כך במשך שעתיים וחצי. לימים הוא חיבר ספר והכניס את הרשמים שלו מהלילה הזה. הם ישבו איתי בשולחן החג עם כל הילדים שלי שהרגישו רגיל לשאול שאלות ולחדש חידושים על ליל הסדר, ויצאו מלאי התפעלות מהעם היהודי ומסיפורי הנפלאות על העבר שלנו, אין ספק שזה שינה המון בחיים שלהם לאחר מכן.

שופט עליון בארה"ב שוחח עם הסנאטור הזה והתרשם ממני, הוא ביקש והגיע אליי לשבת. היה אצלי בארוחות ובתפילות ולאחר צאת השבת סיפר לי שהגיע אליו מקרה של יהודי שביצע מעשה חמור, ונכלא. הוא הצליח לברוח משם עם משאית שהובילה חלב לכלא, ובחורה אחת ראתה אותו בעיר, הכניסה אותו לביתה טיפלה בו וקנתה לו בגדים ולאחר יומיים כשהרגיש טוב הוא הרג  אותה וברח. בדיוק כשיצא מהבית שלה נתפס שוב והביאו אותו אליי להארכת מעצר ולגזר דין, הוא שאל אותי לדעתי והוא ציין שהוא יכול להכריע גם גזר דין מוות. סיפרתי לו על דיני הסנהדרין וההגדרות של סנהדרין קטלנית. וכמה צריך להעריך כל אדם ולבדוק את המניעים שלו והמצב הנפשי שלו. כשהגעתי לארה"ב ביקשתי לפגוש את המשפחה שלו, הבן של הרוצח דיבר איתי, ובדמעות אמר לי שלא דומה אבא בכלא להרגשה של יתום. וביקש ממני שאני היחיד שיכול להשפיע על השופט, הוא בכה בפניי מי יטפל בנו? מי יתחתן איתנו? אמרתי לו שאני יכול לדבר ולהביא את הצד שלי ואת מה שאני רואה, אבל לא מעבר. אמרתי לשופט את מה שחשבתי ועשיתי את ההשתדלות שלי ונפרדתי. שנה לאחר מכן השופט דופק אצלי בדלת לא זכרתי מי מדובר הכנסתי אותו לבית ואז הוא יושב אצלי בסלון ומזכיר לי מי הוא והתחיל לספר: עשרים וחמש שנים עשיתי הכל כדי לטפח את הקריירה שלי, עליתי עוד ועוד בדרגות השיפוט ומעולם לא נתתי למשהו להפריע לי בדרך. לא שוחד ולא כל בעיה אחרת. במשפט ההוא הכרעתי שדינו מוות, הזרקנו לו זריקה והוא הומת. אבל מאז לא יכולתי לישון בלילה, הדברים שלך ניקרו לי בראש והחלטתי להתפטר מתפקידי. השופט הזה היה יהודי. הוא אמר לי שאם נפל לידו דבר כזה הבנתי שמגלגלין זכות בידי זכאי וחובה על ידי חייב, אם הוא נהרג על ידי כנראה שאני חייב. הוא הביא לי את הפטיש המקורי שלו שבה היה דופק בבית המשפט, ואמר לי קח אותה, שתזכור תמיד את הכח שיש לנו, ואיך אנחנו יכולים לקבוע חיים ומוות בידיים ובפה שלנו.

באחד מן הימים פקח של משרד הדתות הגיע לביקורת בישיבה והוא רואה בתדהמה בחור שישב ליד נרגילה בחצר, הוא לא רצה להכניס אותו לרשימת הלומדים, הערתי את תשומת ליבו שילך ויראה מה הוא עושה חוץ מהעישון, כשהתקרבנו אליו הבחנו בגמרא מסכת בבא מציעא שהייתה מונחת על ברכיו. ככה הבחור הגיע והתחיל לשבת וללמוד. היום ב"ה יש ראשי ישיבות ורבני קהילות שהקימו הכל מאפס ומי היה יכול להאמין שהם הגיעו מכאן. אף אחד לא הגיע מרקע חרדי. פה זה כמו דוד המלך שתמיד פגעו בו והעליבו אותו, גם כאן זה קשה לנו אבל הקב"ה דואג לנו. הייתה תקופה שג'יי שוטנשטיין היה מחזיק את הישיבה, אבל הוא רצה לשלוח צוות שרצו להתערב בניהול הישיבה, אבא שלי ע"ה אמר לו שתורמים יש להם זכות לתרום, להחזיק את התורה, אבל הם לא יכולים להתערב בניהול הישיבה. הוא נפגע והחליט להפסיק את התרומה שלו ואז החל כמין מגדל קלפים של תורמים לקרוס ואף חבריו הפסיקו לתרום. התחלנו לגלגל גמחי"ם, הבנקים הפסיקו להלוות לנו, החשמל נותק, ואז אני יושב במשרד הישיבה ושומע דפיקות בדלת, היה שם אדם שעשינו לו אזכרה במשך 3 שנים והוא לא תרם כלום, אפילו הוצאות מינימליות של 300 שקל על העוגיות והשתייה והכיבוד. כשהוא נכנס סיפרתי את זה לאבא שלי ואמרתי לו שאולי יעשה משהו. כשהוא התיישב הוא אמר לאבא הרב גולדשטיין אני רואה שאתם אנשים אמיתיים אני עכשיו כותב לכם המחאה ע"ס חצי מיליון דולר במזומן ועד היום אחד התורמים העיקריים של הישיבה.

כל שנה בשבועות אנחנו עושים הילולא לדוד המלך יש תורם של מאה אלף דולר לכיבוד בשפע 24 שעות אנשים נמצאים שרים ורוקדים. תמיד אחרי שבועות היו כאן כמויות של אשפה שנה אחת הגיע פקח עירייה ורצה לתת לנו דוח של כמה עשרות אלפי שקלים על נקיון. כמה שניסינו לדבר איתו כלום לא עזר 'זו ההוראה מלמעלה אין לי ברירה'. אחד מצוות הישיבה לקח אותו על הקבר של דוד המלך ואמר לו 'עכשיו תכתוב את הדו"ח'. הפקח, יהודי מסורתי נשבר ואמר לי תקשיב, תרים איזו שקית שאני יצלם ואוכל להגיד שהיית בדיוק באמצע נקיון, ולאחר מכן הזמין צוות של העירייה שניקו הכל. ועד היום הוא עושה זאת בכל מוצאי שבועות. 'אני רואה מזה ישועות גדולות' הוא אמר.

ימי הבראשית של הישיבה היו עוד בטרם מלחמת ששת הימים. "אבא שלי הרב מרדכי גולדשטיין זצ"ל קנה את הישיבה בשנת תשכ"ו לפני מלחמת ששת הימים, אז לא היה אף אחד שהעז להתקרב לפה, היינו יושבים ממש על הגבול עם הירדנים וזה היה מקום מאד מסוכן, לכן מכרו לו את כל השטח הענק שפה עם כל הבתים והחצרות. הישיבה הזאת קיימת 53 שנה, כשעוד לא היו חשמל כבישים ומים, היינו מתפללים בקבר בימים נוראים וחוגגים שם את כל החגים, ואט אט ככל שהתמלא המקום הגברנו את הפעילות בקרב הצעירים וערכנו את הסעודות במוצאי שבתות. והיום אתה רואה את קבר דוד המשופץ בצורה כזו יפה בתרומתו של הנדיב יצחק אסא, יהודי מכובד מאוד ואוהב תורה ממקסיקו. הוא השקיע פה המון ביחד עם הקרן למורשת הכותל והמקומות הקדושים בראשות הרב שמואל רבינוביץ' . שמו פה מחיצות ומי שלא היה בשנים האחרונות, אם יגיע השנה הוא לא יזהה את המקום. עברנו כעת תקופה לא קלה עם המגיפה הזו, אבל עכשיו אני מקווה שהכל מאחורינו וגם השנה יבואו לכאן ההמונים בהתאם לתקנות משרד הבריאות. המקום נקי ומתוחזק היטב. כמובן שכל אחד צריך לשמור על עצמו. אנחנו נערכים לקבלת ההמונים עם הכיבוד וכל מה שצריך. כמידי שנה יש כבר מי שתרם את כל הכיבוד בשפע כיד המלך. זו זכות הקיום שלנו, להמשיך לשמור על השושלת שלנו מהאבות הקדושים, ואני מקווה שנזכה להמשיך בזה עוד שנים רבות ארוכות וטובות".