למה בי לא פגעו?!
זו אחת השאלות הכי מוכרות, אבל הגיע הזמן לנפץ אותה ולהשיב • הרב אשר קסל עם סיפורו של קותי, התהיות והתשובה
השאלה שאני תמיד נשאל, בסוף ההרצאה בה אני מספר את סיפור חיי, היא, איך אני מונע מונעת מהבן שלי לעבור את אותו הדבר, שהרי אי אפשר להעביר את הפושעים מן העולם, אי אפשר להעלים אותם, אז האם אנו צריכים לחיות במציאות בה אין לי בטחון?!
"מפחיד" אמר לי אבא צעיר, "אני עושה חשבון שאם יהיו לי תריסר ילדים, הווי אומר ששלושה ייפגעו. איך מצילים אותם?!" האמת היא שזו שאלה טובה, שנשאלת פעם אחר פעם. הורים רבים מעדיפים לא לחשוב, כאילו זה יפתור את הבעיה, אבל כידוע זה לא פותר את הבעיה, ולא מעלים אותה.
את קותי הכרתי בדרך אגב, נפגשנו בתחנת דלק בדרכי צפונה. הוא שאל לזהותי, מבקש לוודא האם אני 'הרב קסל'. השבתי בחיוב, או ליתר דיוק, עניתי שאני מודה באשמה.
הנער הצעיר ביקש לפגוש אותי ביחידות, 'אני חייב שיחה אישית' אמר. החלפנו מספרי טלפון, והמשכתי לדרכי. חשבתי כי הסיכוי שהוא באמת יתקשר, נמוך, אבל קותי הפתיע. כבר באותו הערב הוא התקשר, וקבענו להיפגש. עדי בשמים שלא קל לי לקיים פגישות מעין אלו, הואיל והן משמשות לי טריגר, וסערה נפשית, כל פעם מחדש. אבל אני גם לא מסוגל לסרב לפגישות הללו, כי ברובם הם מסתיימים בעצה טובה, איך להתמודד, איך להגיע לטיפול ואיך להמשיך בחיים.
קותי הגיע לפגישה, והתחיל לשפוך את ליבו: "האמת הרב, הגעתי בשביל אחי, או יותר נכון בשביל עצמי. אני רוצה לדעת איך להתמודד עם אחי". ביקשתי ממנו להתחיל את הסיפור מההתחלה והוא נעתר: "אחי הצעיר ממני בשנה, התדרדר מדחי לדחי במהלך השנתיים האחרונות. הוא לא שומר תורה ומצוות, הוא ניתק קשר עם המשפחה ומהעבר שלו אני היחיד שהוא שומר איתו על קשר, אבל הקשר איתו בעייתי, השיחות שלנו תמיד עולות על שרטון. הוא מתלונן שאני לא מבין אותו, ואני דן אותו לכף חובה. ואני מנסה להסביר לו שאני אוהב אותו, אבל יש דברים שהוא צריך להבין שזה קווים אדומים וכך השיחות חוזרות חלילה לאותה נקודה של אי הסכמה".
"ומה מביא אותך אליי, למה אתה לא הולך להתייעץ עם המשגיח בישיבה שלך, מה אומרים ומה עושים?!" שאלתי וקותי השיב: "האמת היא שאני מתייעץ כל הזמן עם אחד הרבנים בישיבה שעוזר לי מאוד, מחד לא לנתק אתו את הקשר, מצד שני לנסות לשכנע אותו לחזור חזרה. לאחרונה אחי פתח בפני סיפור וזה מביא אותי לפגוש את הרב. באחת הפעמים המעטות שדיברנו הוא אמר לי, שלו הייתי עובר את מה שהוא עבר, הייתי מתנהג בדיוק כמוהו. והסיפור כמו שהרב מבין", המשיך קותי, "זה שהוא נפגע מאחד מקרובי המשפחה שלנו. הרב בישיבה שאני מתייעץ אתו אמר לי, כי לאחרונה הוא שמע הרצאה של הרב בנושא, והוא מציע שאני אדבר איתך".
"אחיך סיפר לך שהוא נפגע וזו אחת מהסיבות המרכזיות שגורמות לנערים ונערות רבות לנשור, זו בהחלט התמודדות לא פשוטה" אמרתי לקותי. "יש שיגידו ואני נוטה להבין את האמירה הזו, שמי שנפגע אי אפשר לדון אותו, כמו את מי שעבר שואה. הקושי שלו הוא גדול מאוד".
"את זה אני מבין" השיב לי קותי, "אבל אני שואל את עצמי האם אני צריך להאמין לו. נראה לי שהוא סתם המציא סיפור, כי הוא מחפש תרוץ לדרכו הנלוזה".
ניסיתי להבין למה שלא להאמין לו, "נראה לך שהוא חייב לך משהו, שהוא צריך לתרץ את עצמו?!" הקשיתי.
קותי נשם עמוק וענה לי: "התשובה שלי היא פשוטה. אותו אדם שאחי טוען שפגע בו, היה גם בקשר אתי. ובי הוא לא פגע. מה זה אומר, מה הסיבה שבי הוא לא פגע, ודווקא בו הוא פגע?!" מכיוון שאני מכיר את הטענות הללו, חייכתי. זו טענה שלעולם לכאורה אינה ניתנת להפרכה, אבל הפעם החלטתי לנסות לפקוח את עיניו של קותי. "ספר לי קצת על אחיך, ועל עצמך. איזה מין ילד היה אחיך, ואיזה מין ילד היית אתה".
"אני תמיד הייתי הילד הטוב" ענה לי קותי, "ואחי היה הילד הרע, מאז שאני זוכר אותו. זאת אומרת תמיד היו בעיות אתו, לעומתי, שאני ילד טוב של אבא ואמא".
"אם כך, זו אינה שאלה" אמרתי לקותי. "התשובה ברורה למה אחיך נפגע, ואתה לא, למרות ששניכם פגשתם את אותו האדם. אחיך גדל לצד ביקורת גלויה וסמויה, במשך ימי ילדותו. יכול להיות שהוא קנה אותה ביושר, יכול להיות שהוא לא אובחן, יכול להיות שגם שתיהם, הווי אומר הוא אובחן, ולא הצליחו לעזור לו. הצד השווה, שהביטחון העצמי שלו היה ברצפה. אתה לעומת זאת, גדלת עם בטחון עצמי גבוה, קיבלת מחמאות, הרגשת עם עצמך טוב. עכשיו שווה בנפשך, כאשר אני בא לפגוע במישהו, אני אפגע במישהו שהוא בטוח בעצמו, או במי שאינו בטוח בעצמו?!
"נסה לדמיין" המשכתי ואמרתי לקותי, "מה היה קורה לו הנבל שפגע באחיך, היה פוגע בך בפעם הראשונה, ואתה הייתה הולך לספר לאביך?! עכשיו נסה לחשוב מה אביך היה מגיב ואיך הוא היה מגיב, לו אחיך היה מתלונן".
קותי שתק, דמעות ירדו מעיניו, הוא הבין את האבחנה. "אני גם מבין שזו הרפואה, לתת לו בטחון עצמי, להאמין לו, ולא לבקר אותו" הוא אמר בתום דקה של שתיקה ואני השבתי בחיוב.
בפרשה הקרובה אנחנו נקרא את הפסוק: 'ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם'. את סיפור המרגלים כולם מכירים, אבל האמת היא שאפשר ללמוד מכך עצה שאותה אני מייעץ להורים. לנו כהורים, יש תפקיד לתת לילדים שלנו את הבטחון העצמי, שלא יהיו בעיני עצמם כחגבים, וממילא הם לא יהיו בעיניהם של הפוגעים כחלשים, באופן שיאפשר לפגוע בהם.
