הציונות הדתית לאן? יוני ורנר/ פרשנות

לפני שלוש שנים נכנסתי לפגישה עם אישיות פוליטית מהבכירות בישראל. אחרי כמה דקות הוא שלף קלסר עבה ובו סקרים על הציונות הדתית משנת 2005 ועד 2018. חומר מקיף מאוד ובד בבד מרתק ממש.

"אתם שווים 15 מנדטים הוא אמר". "ותראה", הוא הוסיף, "2 ליברלים, 5 דור שלישי כבר בליכוד, כל השאר על המדף – 8 מנדטים". תשננו אחורה קצת, דיוק של 90%.

הציונות הדתית חיה בפרדוקס מיוחד. מצד אחד מחנכת להיות מעורבת בחברה בישראל. תורה, צבא, רפואה, כלכלה וכו'. מצד שני, יש לה נכסים מגזריים שהיא מבקשת לשמר. זו סתירה פוליטית שכמעט ואי אפשר לחיות איתה.

נפתלי בנט, ניסה לשנות את זה. הוא סלד מהעסקנות המגזרית ורצה להיות זה שיביא את הציונות הדתית המעורבת גם לפוליטיקה. זה התחיל טוב, המשיך בסדר ונגמר במפלה- הניסוי כשל. המצב היום, אחרי ארבע סבבים ועוד שנה מורכבת מאוד, הוא לא פחות מסובך.

מצד אחד בצלאל סמוטריץ עומד בראש המפלגה שמכוונת לקהל היעד של הציונות הדתית. ברור לכולם שהוא לא מכסה את כולה. בצלאל נוגע חזק מאוד בעולם הישיבות ויו"ש אבל גם אחרי שלוש שנים ששמו אותו בפרונט הוא לא מצליח לגעת במה שנקרא "הציונות הדתית הקלאסית" על אף ניסיונות רבים מצידו.

נוסף אליו- איתמר בן גביר שעבר מהפכה של ממש. יש באיתמר משהו מרתק ומיוחד, הרי אידיאולוגית, אין כמעט הבדל בינו לבין בצלאל. איתמר היום מצליח להביא לא מעט חרדים צעירים, את בת ים, רמלה, חצור, אפילו את האידיאולוגים ביותר בגבעות יו"ש. הם אוהבים אותו מאוד ורוצים את נקודת הזהות איתו.

איתמר מצליח להביא לראשונה מזה זמן רב קול מרענן וחשוב שיודע לדבר אל אנשי הפריפריה, קול שלא מצא בציונות הדתית בית שנים רבות. שמעתי שבסקר עומק שנערך לא מזמן איתמר עומד לבד על 5 מנדטים. מי חלם? אגב, הליכוד שם על זה עין, הוא חושש מזה מאוד.

בצד נמצאת איילת שקד. תשאלו למה בכלל אני מביא אותה פה? אז זהו שזה חוזר לפרדוקס למעלה. בקרב מצביעי ימינה יש כעס עצום על בנט. בסקרים שנעשו לאחרונה עולה כי 70% מהם לא יצביעו שוב לימינה. זה חותך את המפלגה מ-7 מנדטים לאזור ה-2.2. נתון לא נתפס. באופן פשוט- ימינה נמחקת.

אז לאן הולכים קולות המצביעים? הם לא יצביעו לבן גביר, אולי לליכוד. ואיילת?  אני טוען, שאם איילת תכריז שהיא הולכת מלא מלא עם נתניהו זה ייתן לה את אחוז החסימה המבוקש. ישנם לא מעט מצביעים בקרב הציונות הדתית שרוצים ללכת עם גוש הימין אבל קשה להם עם הליכוד ואצל בצלאל לא מוציאים בית. זו עובדה.

מהלך כזה, יכול גם להביא את גוש הימין, לראשונה מזה חמשה סבבים, לחוף מבטחים ולהקים פה ממשלה ימנית, לאומית ששומרת על הכבוד למסורת.

ועוד הערה אחרונה, מי שעוקב אחרי בנט בשבוע האחרון רואה כמה השקעה הוא עושה על מנת לרכך את התדמית שלו. איילת יודעת שבסופו של תהליך היא יכולה להיות זו שימינה נקברה סופית בכהונה שלה בעוד בנט יצא מכל השנה הזו כמי שעשה את האקזיט של חייו ויזכר יותר כראש הממשלה לשעבר ופחות כיו"ר ימינה שנקברה, או שאיילת תצליח לעשות את הבלית יאומן כמעט ולעבור עם ימינה את אחוז החסימה, להיות שרה בכירה למשך אולי ארבע שנים שבכל התקופה הזו בנט בבית.

וההצלחה הזו תלויה במידה רבה באנשי הציונות הדתית, שלהערכתי מונים בסביבות השלושה מנדטים לפחות, שאין להם היום בית פוליטי, והם לא נמצאים בגוש "רק לא ביבי".

כך או כך, נראה שבסבב הזה לציונות הדתית כמגזר יש עמדה קריטית בשאלה לאן פנינו.

הכותב הינו יועץ לשר לשעבר, הרב רפי פרץ