הפריימריז, המלחמות ולמה ימינה לא תעבור את אחוז החסימה?

בעוד  כ-4 חודשים יתקיימו הבחירות לכנסת ה-25. לצערנו זו לא תהיה סופה של תקופת אי ודאות, אלא דווקא תחילתה של תקופה כזו, תקופה בה הפוליטיקה הישראלית תיכנס לסחרחורת של משאים ומתנים חשאיים (יש דבר כזה?…) וגלויים להקמת קואליציה בתנאים קשים עד בלתי אפשריים. ועל כך עוד נדון בהמשך.

את תקופת הבחירות צריך לחלק לשתיים: עד הגשת הרשימות ואחרי הגשת רשימות המתמודדות לכנסת, כשהמועד האחרון להגשת הרשימות לוועדת הבחירות המרכזית הוא 15 בספטמבר. התקופה המרתקת ביותר בעיני היא דווקא זו שלפני הגשת הרשימות, מכיוון שבתקופה זו הכל פתוח, הדמיון יכול לעבוד שעות נוספות ואשפי הקומבינציות והחיבורים למיניהם חוגגים.

למה הכוונה? בואו ניקח את גוש "רק לא ביבי". בגוש זה האפשרויות רבות במיוחד. הכי מעניין יהיה לראות מה קורה בקרב מפלגות הימין שבגוש הזה – ימינה ותקווה חדשה.

ימינה בעצם התפרקה. בנט השאיר אחריו מעין שלד בורסאי, אבל שלד די מפורק. כמובן יש את איילת שקד, שהיא כלשעצמה פוליטיקאית ראויה מאד וגם שרה מצויינת. הבעיה היא שבימינו זה אינו מספיק. היא חייבת מסר מבודל. האם יש לה כזה? לא ברור.

מצביעי ימינה של הבחירות הקודמות חזרו, ברובם המכריע, לגוש ביבי. גם אם בסקרים עכשיו נראה שהיא עוברת את אחוז החסימה – לטעמי אין פני הדברים כך. מדובר באדי דלק שיתאדו ככל שהזמן יחלוף. למה? כי מצביעי גוש "רק לא ביבי" לא יתמכו בה, בין השאר, בגלל שהיא הצהירה כבר שאין לה בעיה לשבת עם נתניהו בממשלה, והרי כל תכליתו של הגוש היא לא לאפשר לנתניהו לחזור לבלפור (עם או בלי שיפוצים…).

מעבר לכך אנשי ימין רך בתוך הגוש הזה, יעדיפו מתנגדי נתניהו מובהקים כמו מפלגת תקווה חדשה בראשות גדעון סער. בעבר ימינה נהנתה מהצבעתם של אנשי הכיפות הסרוגות, אבל כרגע, אין ברשימה הצפויה אפילו נציג אחד של המגזר הזה. מתן כהנא, אדם ששירת את מדינתו באופן מרשים ומעורר הערכה – סיירת מטכ"ל ואחריה טייס קרב ומפקד טייסת – לא רואה עין בעין עם איילת, בוודאי לא ילך עם ביבי.

מתן כהנא מחפש בית פוליטי, ואני מאמין שבתים פוליטיים רבים מחפשים את מתן כהנא. הוא באמת שחקן, שאמנם לא יכול במו ידיו להביא 4 מנדטים, אבל בהחלט שווה הרבה יותר מהמנדט שלו. אם למשל יחבור לגנץ, או לסער – זו תהיה תוספת משמעותית למפלגה שתזכה בו.

סוגיה נוספת היא מה תעשה תקווה חדשה. כרגע, מפלגה זו עוברת את אחוז החסימה, אבל זה רק כרגע. מן הסתם גדעון סער ואלקין, שהם מהמתוחכמים בפוליטיקה הישראלית, מעדיפים לעמוד מן הצד ולראות מה יעלה בגורלה של ימינה. אם ימינה תתפזר – הם מקווים להיות אלה שנהנים מהשברים ולהגדיל את פרוסתם. לכן, אני לא צופה החלטה מהירה למשל על איחוד עם כחול לבן של גנץ.

ובינתיים במפלגות הדמוקרטיות היחידות שנותרו עדיין בישראל  – הליכוד, העבודה ומרצ –  החלו קרבות עזים על כל מקום בכנסת. בשתיים מן המפלגות יהיו גם פריימריס על תפקיד היו"ר – בעבודה ובמרצ. בעבודה הצטרף למירוץ ערן חרמוני, מזכ"ל המפלגה. איש מוכשר ונמרץ החולק על דרכה של יו"ר המפלגה מרב מיכאלי.

לזכותה של מיכאלי יש לומר שהיא חילצה את המפלגה  מחידלון והביאה אותה להישג נאה בבחירות – של 7 מנדטים ואת זה אי אפשר לקחת ממנה. כמובן שניתן לבקר אותה על התנהלות כזו או אחרת, אבל היא הפכה את העבודה למפלגה חיה וקיימת, לפחות לפי שעה. זה לא אומר שאסור להתמודד מולה ולהציג תזה אחרת של מנהיגות, כזו הקוראת לאיחוד כוחות במחנה השמאל.

במקביל במרצ צפוי קרב איתנים בין היו"ר המכהן, ניצן הורוביץ, לבין אלוף במיל יאיר גולן. יש רבים המביעים סיפוק רטרואקטיבי מכך שיאיר גולן לא מונה לרמטכ"ל, למרות רצונו של נתניהו למנותו, וזאת בשל אמירותיו הקיצוניות כחבר כנסת במחנה השמאל. למה אני מצטער? כי אני מאמין שרמטכ"לים צריכים להתמנות על פי כישוריהם כמנהלים וכאסטרטגים צבאיים ולא על פי השקפת עולמם. אנשים שהיו איתו בצבא הרעיפו עליו שבחים. (מן הסתם לא פגשתי את האנשים הביקורתיים….). בכל מקרה אני בטוח שלו היה מתמנה – היה רמטכ"ל מצויין. מה האדם עושה אחרי שהוא הופך לאזרח – זה עניינו הפרטי. ועדיין אין בכל אלה ערובה לכך שהוא יהיה יו"ר מוצלח יותר מניצן הורוביץ.

להורוביץ, בדומה למרב מיכאלי בעבודה, יש זכויות רבות, בין השאר על ההישג המצויין בבחירות האחרונות, על חלקו בהקמת הממשלה, על כושר האיפוק שגילה כשהצטרף לממשלה שהיא במהותה מרכז – ימין. נכון שהוא נכשל בשיריונה של ח"כ ג'ידא רינאווי זועבי כחברת כנסת משוריינת ברשימת מרצ.

כן, זו בעיה להכניס לרשימה אדם שאינך מכירו, אבל תכלס כולם חוטאים בכך. גם בנט טעה מבחינתו כשהכניס את עמיחי שיקלי לרשימת ימינה, כאשר שיקלי פרש ממנה באופן מעשי מיד עם הקמת הממשלה. טעות היא טעות, אבל אגלה לכם סוד, בשקט בשקט: הפוליטיקאים שלנו אינם אנשים מושלמים…. האם בגלל זה הוא לא ראוי להיות יו"ר מרצ? המצביעים יחליטו.

ובליכוד, ביבי מצטער עכשיו שיש דמוקרטיה: המתמודדים בפריימריז זורקים בוץ ביועצת המשפטית לממשלה ובכל מערכות אכיפת החוק, וזאת בניגוד לאינטרס של נתניהו שרוצה לשדר רוגע מול המערכות הללו גם כדי לשאוב קולות ימין רך לגוש שלו וגם מפני שהוא לא רוצה להרגיז את שופטיו. אבל את המתמודדים בפריימריז יותר מעניין להיות בכנסת, מאשר שביבי יהיה שוב ראש ממשלה, ולכן הם ימשיכו כי זה מה שהם חושבים שהמתפקדים אוהבים.