הערך של תיק אלף עבור מצביעי השמאל הוא אלקטורלי • דעה

פתאום אחרי שנתיים שמשפט נתניהו מתנהל בתקשורת על כפתור השתקה, התעורר עניינם של האולפנים והם הגבירו לווליום מקסימאלי לקראת העדות של הדס קליין, מזכירתו של המיליארדר ארנון מילצ'ן. הפוטנציאל של עדות על סיגרים ושמפניות אינו גבוה במישור הפלילי, מדובר במתנות מתכלות בין חברים בסך שאינו ניתן לכימות ופורמאלית על פי תקנון שירות עובדי המדינה – הוא חוקי. אלא שהערך של תיק אלף עבור מצביעי השמאל הוא אלקטורלי.

הסחת הדעת מהזינוק לאינפלציה של 4 אחוז, קפיצת הריבית, והשותפות עם האחים המוסלמים שהביאה בכנפיה גל לאומנות מדמם. אם ניתן להחליף את העיסוק בכישלונות המהירים והדרמטיים של ממשלת בנט-עבאס בתעמולה נגד שרה נתניהו, שכלל אינה נאשמת בתיק, הם ילכו על זה תחת דגל המאבק בשחיתות.

אלא שבעוד הסיפור המתפתח בבית המשפט עוסק במשפחת נתניהו ברזולוציה פולשנית ומשפילה מתגלה, כי הסופרת ליהיא לפיד זוכה לחוזה עם מוציא לאור אמריקני להוצאת ספר שכתבה. החוזה ששווה למשפחת לפיד כמה מאות אלפי דולרים זכה לקידום בינלאומי באמצעות מכון הפועל במימון משרד החוץ. גם מהתזמון אין להתעלם.

הקשר העסקי נסגר בדיוק בשבוע בו נכנס לפיד לתפקיד ראש הממשלה ברוטציה; העיסוק המוקפד בשחיתות נוגע בדיוק לאירועים מסוג זה בהם עולה חשד שנבחר ציבור עשה שימוש בכלים שלטוניים לרווח וקידום אישיים. אלא שהספר של ליהיא לפיד אינו מהודהד כאירוע שיש לחקור.

נכון לעכשיו התקשורת מתעלמת מסדרה של פרשות אשר מהן נודף ריח של כתב אישום ובראשן פרשת הבית ברעננה. כשהמשטרה עושה כל מאמץ שלא להכנס בעובי הקורה עולה הרושם בציבור שההטייה הפוליטית אינה בכלי התקשורת אלא בממסד כולו והיא חלק מפעולת דיכוי אוטומטית נגד הימין בלבד. השמאל זכאי מראש.

לדברים יש רקע לא קצר. מטרת תיקי האלפים בתחילת הדרך היתה לגרום לבנימין נתניהו לפרוש מהזירה הפוליטית והציבורית. כפוליטיקאי חזק מאד שהשמאל מבין שלא ינצח, הונחו המסילות לפרישת מנהיג הימין אלא שנתניהו סירב לנוע על הציר המבוקש והלך בלית ברירה למשפט. ככל שמתקדם המשפט ולא נמצאות עדויות פיזיות מרשיעות כמו כסף, או הקלטות המעידות על דיל אלא להיפך, אפילו הוכח שהפגישה עם שלמה פילבר לא התרחשה, שינה המשפט את יעדו.

היום קיום ההליך הדיוני ושידורו הסלקטיבי נועדו להעצים את אובדן האמון במנהיגות, הדיסהרמוניה, הפחד מהימין, צביעתו כמושחת וזאת כאשר האמת העובדתית הפוכה. תיק אלף אינו פלילי ואילו חשדות לפלילים דווקא בכנף השמאלית אינם נחקרים. פגסוס, זוכרים?

שתילת התודעה הכוזבת מביאה להתנפלות ולהסתה נגד הימין. כששדר הרדיו נתן זהבי מבקש בשידור "לשרוף את אולפן ערוץ 14 על יושביו" או כשהזמר שלמה גרוניך אומר לקהל “אתם נהדרים, אין פה אפילו צ'חצ'ח אחד" – העסק מתחיל לצאת משליטה ושטיפת המוח הופכת לאקסטזה פוליטית וחברתית עצבנית תחת סיסמאת המאבק: "רק לא ביבי".

וכאן העניין. אף אחד לא פורע את הסדר הציבורי ללא מטרה שצוירה על הלוח מראש. תנועת רק לא ביבי מכילה מחנה שמאל גדול שחותר היום שלא בידיעתו לפירוק השיטה הפרלמנטרית והמבנה הפוליטי המקובל שבשניהם יש למחנה הלאומי והאמוני רוב. כאשר השנאה בין ימין ושמאל, הזרות, האפליה, והתיעוב הן מהגבוהות אי פעם, פשוט יותר להשכיח את העובדה שיהודים אחים אנחנו ולשכנע מחנה רחב לתת את המפתחות להנהגת המדינה לרשימה האיסלאמית.

עד כמה שהדבר לא יעלה על הדעת, אומר ראש ממשלת המעבר לפיד כי ירחיב את הקואליציה שלו באמצעות הרשימה המשותפת אבל השמאל הישראלי לא מתנגד ולא שואל שאלות. העדפת מנסור עבאס וואליד טאהא על פני יריב לוין ויואב גלנט – הם התנהלות פוליטית של מחנה שדעתו נטרפה.

הניסיון הנוסף הוא ללוש משנאת האחים בחירות מס' 5 ואחריהן בחירות מס' 6. השמאל הישראלי לא היה בשלטון 21 שנה עד שנפתלי בנט חצה את הקווים. בהנחה שהאירוע הזה מאחורינו ולא נהיה עדים להונאת בחירות נוספת, פסילת נתניהו באופן אישי באמצעות השחרת שמו תיצור את הכאוס וחוסר הנחת עד לנקודת קצה בה יגברו הקולות להחלפת השיטה.

בכנסת, למחנה השמאל יש ייצוג הנמוך משלושים מנדטים אך שליטתו על כלל המערכת השלטונית כמעט מוחלטת. לכן השימוש האגרסיבי בשמפניות וסיגרים ואינסוף כותרות שליליות – זו רק ההצגה על הבמה המרכזית. מאחורי הקלעים בפינה חשוכה יעשה מאמץ תוקפני ליצור הפיכה שתשיב לאליטות את הכוח השלטוני למרות שהן מיעוט. את דריסת הדמוקרטיה ניתן לנצח רק בדרך דמוקרטית.

למשבר הזה יכול להיות סוף שמח אם הימין יביא 61 מנדטים וכבר בדצמבר הקרוב יקים ממשלה בהנהגת נתניהו. כדי שזה יקרה ביום הבחירות יש לסחוף את כולם לקלפי למימוש הזכות האזרחית החשובה ביותר.

הכותבת הינה יועצת אסטרטגית ופעילה חברתית