נקודת מבט
"בין בלעם למשה רבנו" • הרב אביגדור חיות
הנבואה של בלעם, הטענות של אומות העולם והתהיות שבדרך • הרב אביגדור חיות בנקודת מבט על פרשת השבוע
בפרשתנו נקרא על בלעם, אותו נביא גדול שהקב"ה נתן לגויים.
שאלו חכמנו מפני מה השרה הקדוש ברוך הוא שכינתו על גוי רשע וכבר ביאר רש"י הקדוש: כדי שלא יהא פתחון פה לאומות לומר אילו היו לנו נביאים, היינו חוזרים למוטב ועל כן העמיד להם נביאים והם פרצו גדר העולם. עד כאן פירושו אך התמיהה במקומה עומדת, שכן עדיין יהיה לגויים פתחון פה לטעון: למה העמיד לישראל נביא כמשה ואילו לנו העמיד נביא פורץ גדר כבלעם הרשע?
הרה"ק רבי שמחה בונם מפשיסחא זיע"א סיפר: מעשה שהיה כאשר הגיע פעם לברלין להתרפא ממחלת העיניים שלקה בה, החל לדרוש ולשאול אחרי רופא עיניים מוכשר ומומחה. או אז יעץ לו מאן דהוא לפנות לרופא פלאים ידוע המרפא מחלות בכח סגולות.
השיב לו הרבי: לאמיתו של דבר לא היה יהודי צריך לילך לרופא להתרפא מחוליו כלל, כי אם לבוא אל צדיק הדור ולבקש ממנו כי יתפלל בעדו, אלא שאמרה התורה הקדושה במפורש "ורפא ירפא" היינו שצריך אדם לבקש לו רפואה בדרך הטבע. אבל אם לפנות לרופא פלאים המרפא בסגולות שלא על פי דרך הטבע, הרי מוטב לפנות אל המגיד הקדוש מקוזניץ.
הוא הדין גם בנידון שלפנינו. אומות העולם לא האמינו במשה רבנו, משום שלא האמינו בקיומם של כוחות אלוקיים על טבעיים, ולדעתם לא היו כל האותות והמופתים אלא אירועים אקראיים וטבעיים לכל דבר הייתה סיבה. על כן נתן להם השם יתברך נביא משלהם, אשר עסק גם הוא בנבואות ובכוחות על טבעיים ואף על פי כן האמינו בו.
אם כן, הרי מעתה לא היה להם עוד שום פתחון פה, מפני שאם כבר מאמינים היו בקסמיו של בלעם הרשע, הרי מוטב היה אילו האמינו בכוחות האלוקיים של הנביא האמיתי משה רבינו.
והנה באמת צריך להבין: הלא בלעם נביא היה, הקב"ה דיבר איתו, עליו נאמר 'ויודע דעת עליון' אין כלל ספק שהיה בדרגת נבואה גדולה ואם כן כיצד הוא הגיע לשפל המדרגה?! יתרה מזאת, המשנה במסכת אבות מגדירה לנו, מי הם תלמידיו של אברהם אבינו "בעלי עין טובה, נפש שפלה ורוח נמוכה", מול תלמידיו של בלעם הרשע "בעלי עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה", שני קצוות, שכביכול יונקים מאותו שורש, שניהם נביאים שניהם גדולים, והנה התוצאות, האיך תיתכן קיצוניות שכזאת?
התשובה נעוצה בנקודת המבט. מבחינת בלעם הוא ראה את הכל יבש, הכל טבעי, הכל נורמלי, גם אם יש דברים שונים על טבעיים הוא לא מתרגש. הוא חדור מטרה, הוא רוצה ללכת לקלל את עם ישראל, אך לא מעז, מחכה לאישור או הסרת הווטו מהקב"ה, הקב"ה אומר לו בתחילה במפורש: לא תלך עמהם, לא תאור את העם כי ברוך הוא, אך הוא בשלו, מחפש איזה פתח כלשהו, ומשזה ניתן לו, באיזו התלהבות הוא יוצא לדרך וחובש בעצמו את אתונו. כלום לא מרתיע אותו, גם כשהדרך מעט משתבשת הוא מכה את האתון פעם אחר פעם, עד שבפעם השלישית היא פותחת את פיה.
כאן טמון השוני, בלעם עונה לאתון, הוא רב איתה ומתווכח משל הייתה אדם מן השורה, משל היה זה מחזה שבשיגרה שאתון מדברת. אני מתאר לעצמי שאם הייתי הולך ברחוב ורואה חתול ממלמל, אפילו אם לא היה מדבר איתי ישירות, אלא סתם מלמל לעצמו, הייתי נס משם אחוז אימה ופחד ואני בטוח שכל אדם מן השורה היה עושה זאת, אבל לא בלעם. הוא… עונה לה, ומה הוא אומר: את התחלת, את אשמה ולו היה חרב בידי כי עתה הרגתיך.
וואו, איזה רמה, איזה ויכוח אינטלקטואלי. שוטה שבעולם, חסר דעת, האם אינך מבין שהקב"ה מדבר איתך כעת דרך האתון? אתה לא מבין שכל הסימנים מראים לך לחזור חזרה? אבל לא, הוא לא רוצה להבין. הוא מעדיף להתעלם, זה שלקב"ה זה לא נח בלשון המעטה, זה לא בעיה שלו. לו הבטיח בלק כסף, זהב, כבוד ועד שהקב"ה לא יגיד לו במפורש לעצור, או לחזור חזרה, שום סימן לא מעניין אותו, הוא לא רוצה לקלוט.
אחרי שהאתון דיברה, הוא הרי היה אמור להזדעזע עד עמקי נשמתו, אבל האם הוא חזר לביתו שבמדיין? לא! הוא ממשיך ללכת, הרצון של הקב"ה מעניין אותו כקליפת השום. בלק משלם במזומן. לעומת סימנים…
אברהם אבינו למשל מתחנן למלאך שיתיר לו לשחוט את בנו, אחרי שהוא מבין שזה היה רק ניסיון. משה רבינו גם הוא נלחם כדי שעם ישראל יקיימו רצונו של מקום, האם הם הביטו אל טובתם האישית ממש לא, שמו את עצמם כאין ואפס מול רצון ה'. זה מה שעושה את השוני.
אתה יכול להיות נביא גדול בעל יכולות מופלאות אבל אם לא תבין כשמדברים אליך וכשמסמנים לך אתה לא שווה כלום.
אם נביט בעין מפוקחת על המתרחש סביבנו בשנתיים האחרונות, העולם 'כאילו' כמנהגו נוהג, הבלאגן חוגג בראש חוצות, בתחילה זה קורונה שמשביתה את כל העולם המודרני והמשוכלל שלנו, אסונות שאין להם שום הסבר הגיוני, מלחמות, יוקר המחיה, ממשלות שעולות ויורדות כמו יו-יו, ואנחנו בשלנו. האם נהיה כבלעם המעדיף להתעלם מסימנים או שנחפש בעצמנו ונבין סוף סוף שהקב"ה הוא זה שמדבר איתנו, בצורה ברורה ובקול?!
אם נתחיל להסביר לעצמנו את כל אותם אירועים בצורה הגיונית וטבעית, הרי שזה ישמע מגוחך ביותר.. נכון שלכל דבר וכל אירוע ישנו גורם, אשם או סיבה כזאת או אחרת. אך ריבוי המקרים מוכיח שמעל לכל אותם גורמים למיניהם ישנו מי שמנער את המערכת, אלא מה? היצר הרע הוא זה שמרדים אותנו ומתרץ כל דבר בצורתו הטבעית. למה קרה כך ולמה קרה אחרת, וכשיש סיבות וגורמים אנחנו רגועים זה כבר לא קשור אלינו, על זה בדיוק נאמר "ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם".
האם נקלוט את אותם סימנים בהם הקב"ה מעורר אותנו או שנהיה כבלעם העונה לאתון ומתווכח איתה?!
