אמצעי להשגת המטרה
להחלטה הרוסית, אין כל קשר למלחמה באוקראינה, שכן כבר לפני כשלושה חודשים רוסיה החלה לרכז כוחות בגבול עם אוקראינה, שנלקחה כבת ערובה בזמן שהדרישות של רוסיה, היו בעיקר כלפי נאט"ו וארה"ב • צבי מגן, לשעבר שגריר ישראל ברוסיה, בטור דעה
כדי להבין את המניעים של הקרב בין רוסיה לאוקראינה, יש לשוב עשרות שנים לאחור. מדובר בסיפור ארוך ומייגע, אך העיקר כעת הוא שנוכח תפיסות עולם, אינטרסים ובעיות כאלו ואחרות, רוסיה החליטה שלא לשתוק עוד ולצאת למלחמה מול המערב.
להחלטה הרוסית, אין כל קשר למלחמה באוקראינה, שכן כבר לפני כשלושה חודשים רוסיה החלה לרכז כוחות בגבול עם אוקראינה, שנלקחה כבת ערובה בזמן שהדרישות של רוסיה, היו בעיקר כלפי נאט"ו וארה"ב. ברוסיה דרשו לשנות את הסדר הקיים, ושהמערב יתחייב על אי הרחבתו של ארגון נאט"ו בתוך שטח ברית המועצות לשעבר, כמו גם דרישה נוספת להוציא נשק אסטרטגי התקפי מתוך השטח במזרח אירופה ועוד. הדרישות הללו נענו בשלילה, ורוסיה שאיימה שוב ושוב, החליטה לעשות זאת באמצעות מהלך כוחני.
למען האמת, ברוסיה לא ביקשו באמצעות המהלך הזה להשתלט על המדינה ולספח את אוקראינה, אלא להחליף את השלטון שם, או לגרום לו להתיישר על פי האינטרס הרוסי. זו הסיבה שהכוחות הרוסיים שרוכזו בסמוך לגבול, היו גדולים, כשהם מקווים שבתוך זמן קצר מאוד, יוכלו להשתלט על הבירה ועל מרכזי השלטון, וכך להחליף את השלטון ולכפות את רצונה של רוסיה.
המהלך הזה נכשל משום שרוסיה לא הצליחה לכבוש את היעד במהירות שרצו, ומשום שברוסיה לא רצו לעשות זאת בעימות גדול. גם אוקראינה תרמה את חלקה באמצעות הגנה אפקטיבית שהייתה הפתעה לצבא הרוסי שלא ציפו להתנגדות עיקשת כזו. למפרע מתברר, שהצבא הרוסי כלל לא היה מוכנים למלחמה הזו, מה גם שמתברר שהם לא כאלו גיבורי חיל, מה שהוביל להתנגשות שגרמה להפסיד את הקצב המדיני שחפצו בו.
המצב הזה הוביל לכך שהרוסים סובלים מאבדות, אינם מצליחים לכבוש ערים, לא מצליחים להתקדם ומתבוססים במקום יחסית. זה נובע גם מכך שהרוסים לא רוצים להיכנס ללחימה רחבת היקף, מכל מיני סיבות, שאחת מהן היא הקושי לכבוש ערים, ומי כמונו במזרח התיכון יודעים זאת. לכבוש עיר אחרת, זה אף פעם לא משחק ילדים, גם לא לצבא הרוסי.
המציאות הזו הובילה לכך שרוסיה החליטה לקדם את מטרותיה במשא ומתן, כשהיא מקווה לצאת עם הבנות באופן שרוסיה תכריז על ניצחון – בכך שניטרלו את אוקראינה, הוציאו אותה ממעגל השפעה מערבי ואוקראינה תתחייב לניטרליות – וגם אוקראינה תוכל להציג את זה כניצחון, משום שהצליחה לבלום את הרוסים.
להבנתי, זהו התהליך המתרחש בשעות אלו ובימים האחרונים, אך כשזה יסתיים, הרוסים יגיעו למערב עם מנופי לחץ ויבקשו, או ליתר דיוק ידרשו, להסיר מהם את הסנקציות ואף ידרשו שנית חלק מהדרישות שהציגו למערב קודם לכן.
ישראל אמנם אינה קשורה למערכה הזו, אך יחד עם זאת יש כמה גורמים משפיעים. הראשון זה נושא ההבנות לגבי הפעילות של חיל האוויר בסוריה, שם עד כה היה תיאום מבצעי עם התחייבות הדדית שלא להתערב אחד לשני, ולא לספק נשק אחד לאויביו של השני. רוסיה עושה זאת בכך שאינה מספקת נשק רוסי לסוריה וישראל עושה זאת בכך שאינה מספקת נשק לאויביה של רוסיה, לצורך העניין: אוקראינה.
בזמן האחרון היו שינויים בהתייחסות הזו. רוסיה החלה להשמיע קולות צורמים מאוד כלפי ישראל, אולם יש להניח שזה לא היה מיועד לאזניים ישראליות, אלא מערביות כמנוף לחץ שאם לא יענו דרישותיה של רוסיה, הרי שהאחרונה עלולה להצית את המזרח התיכון. כחלק מכך איימו הרוסים להפסיק את התיאום הביטחוני בסוריה, דיברו על כך שרמת הגולן היא לא ישראלית ועוד. האיומים הללו הופסקו ושגרירות רוסיה הודיעה שהם יורדים מהעץ והתיאום הביטחוני חזר.
בישראל יש ויכוח האם אנו צריכים לנקוט עמדה מלאה, הכוללת סיוע צבאי לאוקראינה, ואספקת ציוד מגן. הדעות בנושא הזה, הן חלוקות ויש דעות לכאן ולכאן, אולם מה שקרה בימים האחרונים זה שכשישראל הודיעה שהיא תתמוך באוקראינה, רוסיה ככל הנראה הבינה את זה כאיום כלפיה, ולכן הפסיקה את איומיה גם היא והסדרי הביטחון שהיו נהוגים עד כה בסוריה, חזרו לכפי שהיו.
הכותב הינו חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי ולשעבר שגריר ישראל ברוסיה
