סיכום שבוע בטחוני: "הכתובת הייתה על הקיר"

ליל שבת בירושלים. שכונת נווה יעקב בעיר התעטפה בשקט מבורך. מחלונות הבתים בשכונה המתחרדת ניבטו משפחות שמחות ומאושרות מסיבות סביב שולחן השבת. בשעה 8 בערב סיימו חלק מהאנשים את הסעודה ויצאו מביתם, מי ללימוד ליל שבת בבית הכנסת ומי לסיבוב, לשאוף את האוויר הצח של ירושלים. ולתוך האידיליה המושלמת הזאת התפרצו קולות ירי שהחרידו את התושבים. יושבי השכונה אמנם רגילים לקולות ירי המגיעים אליהם מהשכונות הערביות הסמוכות, אך הפעם "הרגשנו שמשהו היה שונה" תיאר אחד מעדי הראייה שנכח במקום.

מחבל ערבי, תושב מזרח ירושלים בן 21 הגיח ברכבו לשכונה, יצא מרכבו והחל לטבוח באמצעות אקדח בכל מי שנקרה בדרכו. 7 קדושים וקדושות גבה מחיר הטרור הנורא. למרבה הנס, מספרים התושבים, זו השעה היחידה בשבוע בה כמעט אף אחד לא נמצא ברחוב. התפילה הסתיימה מעט אחרי השעה 6 בערב וכולם נמצאים בשעה זו בסעודה בבית עם המשפחה. "מפחיד לחשוב מה היה קורה אם זה היה שעה מאוחר יותר או שעתיים קודם ביציאה מהתפילה".

יוסי, תושב השכונה שגר בסמיכות למקום שבו החל המחבל את מסע ההרג סיפר ל'יום ליום': "זה היה נראה זירת קרב לכל דבר, זוועת עולם מול העיניים, צעקות אימים, בכיות נוראיות ויללות מחרידות. לא ראיתי בחיים שלי כזה דבר". בשיחה עמו, מציין יוסי כי ראה בחוש איך הקב"ה תזמן את הגעתו של המחבל למקום: "אם זה היה שעתיים קודם האירוע או אפילו חצי שעה לאחר שהערבי נהרג – זה יכול היה להסתיים בעשרות הרוגים, צריכים להודות על הנס לקדוש ברוך הוא" אמר. "יצאתי החוצה ואני רואה אנשים צועקים ואנשים על הרצפה. פתאום ראיתי את המחבל עם הנשק, לא יודע איך הוא לא הרג אותי".

משה, תושב השכונה, סיפר ל'יום ליום' על המחזות הקשים: "שמעתי יריות בסמוך לביתי, יצאתי מהבית כדי לראות על מה מדובר, להבין מה קורה, ואז אני רואה אשה שוכבת על הרצפה ואיש מבוגר שגם הוא נורה בראשו. אחרי זה שניים נוספים ששכבו על הכביש ובדיעבד הבנתי שבאותה שעה כבר הם לא היו בין החיים ר"ל. על פסי הרכבת הקלה שכב אדם נוסף שנפגע גם הוא מירי, ליד בית הכנסת שכבו עוד אנשים שנפגעו על ידי המרצח הנתעב".

לאה, שכנה המתגוררת גם היא בסמוך למקום מתארת ל'יום ליום' על שראו עיניה: "היינו באמצע סעודת שבת רגילה, ופתאום שמענו יריות חזקות יותר מהרגיל (כפי שרגילים לשמוע מהשכונות הערביות באזור. מ.נ.), רצנו לחלון וראינו את כל הזוועה, המחבל האכזר לא הסתפק בירי סתמי לעבר הקורבנות האומללים, אלא גם טרח ועשה לא פחות מאשר וידוא הריגה לחלק מהנרצחים. חוץ מלצעוק לא יכולנו לעשות דבר".

אסתר, אחת מתושבות הרחוב מספרת ל'יום ליום': "אנחנו רגילים לשמוע קולות של יריות בשעות הערב, בעיקר מאירועים של תושבי בית חנינא שעושים חתונות וכאלה, אבל הפעם הבנו שמשהו רע קורה. זה היה ירי בצרורות, ונשמע קרוב מאוד לבית שלנו. עזבנו את שולחן השבת ורצנו החוצה, אז הבנו שמדובר בבית מטבחיים ממש. ראינו נפגעים שרועים על הרצפה, המחזה היה מחריד ביותר". אחד האזרחים שנקלע לאירוע והצליח להינצל סיפר לכלי התקשורת: "הקורבנות נפלו אחד אחרי השני. רצתי כמו חתול מהמקום כי לא הייתי חמוש".

אחד מתושבי השכונה מספר ל'יום ליום' על התחושות הקשות בימים שלאחר הפיגוע: "כבר שנים שכל אזור מזרח ירושלים, ובפרט שכונת נווה יעקב ה'מובלעת' כביכול בתוך שכונות ערביות – אינו בטוח. כל לילה במשך שעות נשמעים קולות ירי ונפץ, וכמובן שמשטרת ישראל אינה טורחת לעשות דבר וחצי דבר בעניין" מספר התושב.

"אנחנו זועקים גם מול נציגי הציבור בעירייה וגם מול כוחות הביטחון כבר שנים ארוכות: המצב הזה לא יכול להמשך כך! גם בגלל איכות החיים שנפגעה בגלל קולות הירי, המואזין וכדומה, אך יותר חשוב מזה, היה ברור שבסופו של דבר יקרה אסון, במקרה הזה הכתובת הייתה על הקיר. הנשק מסתובב בשכונות הסמוכות לנו ואין פוצה פה. התושבים, שהמציאות המרה התפוצצה להם בפרצוף, מסתובבים באזור הזה, השורץ ערבים יש לומר, כאחוזי בעתה ואינם יודעים מה יקרה בעוד רגע" מתאר התושב. "אני קורא מכאן לרשויות המוסמכות, תעשו משהו! המצב הזה אינו יכול להמשך! 'קול דמי אחיכם צועק אליכם'!" מסיים התושב את שיחתנו.

ילד בן 9 תושב השכונה שהיה עד למסע הרצח סיפר לכלי התקשורת: "הלכתי ברחוב עם אחי הגדול ופתאום שמענו יריות. מחבל עם אקדח יצא מהרכב והתחיל לירות על אנשים. הוא ירה על רוכב אופנוע שנפל על הכביש. אחותי צעקה לנו לברוח וברחנו".

שלום בורכוב, עד ראיה לפיגוע, סיפר לתקשורת: "שמעתי את הירי, תפסתי את אמא שלי ונכנסנו לתוך הבניין. תפסתי סלע גדול וכשהמחבל התחיל לנסוע זרקתי על האוטו שלו. לא פגעתי בו, ממש פגעתי רק בקצה של הרכב והוא המשיך לנסוע ורק בהמשך נטרלו אותו. כל הלילה לא ישנתי, אני חרד ברמות. זה דבר שלא צריך לקרות פה במדינת ישראל, כל הטרור הזה זה דבר שהוא לא יאומן, מעתה אלך רק בפחד ברחוב".

בין נרצחי הפיגוע האכזרי היו אלי ונטלי שהיו באמצע סעודת שבת עם המשפחה, כשלפתע נשמעו קולות ירי מהרחוב. השניים עזבו הכל וירדו למטה לסייע לפצועים, לרוע מזלם, נגזר שלא יידעו כי המחבל עדיין נמצא בקרבת מקום, וכשהמחבל ראה אותם, ירה בהם למוות.

שמעון מזרחי, אביו של אלי, צפה בכל האירוע הנורא דרך חלון הבית. בראיון לתקשורת תיאר שמעון את מה שראו עיניו: "ישבנו לארוחת ערב ובסביבות השעה 20:00-20:10, לא יודע בדיוק על השעון, שמענו יריות" סיפר שמעון. "הסתכלנו מהחלון וראינו מחבל יורה. הבן שלי ואשתו באו לחלון, ראו את המחבל יורה ושניהם קפצו למטה. הם רצו לעזור לאנשים פצועים ולא ידעו שזה המחבל שעמד שם. סביר להניח שהבן שלי חשב שזה בן אדם דתי. הם רצו אל המוות".

שמעון מספר כי לחרדתו הוא ראה שהמחבל שם לב לבנו ומתכוון לירות בו "צעקתי את השמות שלהם, אבל הם לא ענו לי. הוא ירה, כופפתי את הראש שלא אקבל כדור. ראיתי את הבזק הכדורים מול עיניי. ממש ראיתי אותו, את המחבל בן אדם לבוש שחור. הוא ניגש לאוטו, היה עוד נהג שמה. הוא הביא משהו מהאוטו, כנראה עוד נשק, ואז התחילו היריות. 20-30 יריות".

בניגוד לטענת המשטרה, שמעון מספר כי במשך דקות ארוכות לא הגיעו כוחות כלל: "התקשרנו למשטרה, אבל 20 דקות על השעון אף אחד לא בא. לא מד"א ולא המשטרה, ובזמן הזה הוא הפסיק את היריות, כנראה גמר את המחסנית והרג את מי שהרג, נכנס לאוטו וברח. ראיתי אוטו לבן. ירדתי למטה לחפש את הבן שלי ואשתו ולא מצאתי. עשיתי סיבוב ובינתיים המשטרה סגרה את כל המקומות. ניסיתי לדבר עם קצינה אחת שאמרה, 'אני אברר'. שעה וחצי רצתי אחריה, אמרתי לה שאני לא מוצא את הבן שלי. 'אני אחזור אליך'. לא אמרו לי כלום. בסוף אמרו שנטלי נמצאת בהר הצופים והבן שלי בשערי צדק".

אלי ונטלי היו בין הנרצחים שמותם לא נקבע במקום, אלא מאוחר יותר: "ראיתי גופות מכוסות, שעה וחצי חיפשתי את הבן שלי, הוא לא נמצא. זה לא יכול להיות. אם היה בסדר הוא ואשתו היו עולים לבית. נסענו לשערי צדק, דיברו איתנו ואמרו שהוא נפטר. עשו לו החייאה באמבולנס ולא הצליחו. היו מיליון טלפונים, לא ידעתי מה להסביר. לא ידענו. רק בשלוש לפנות בוקר הראו לנו את הגופה וזיהינו אותו".

ולסיום, אי אפשר להתחמק מהתחושות הקשות. לפי הטענות דקות ארוכות לא הגיע למקום אף שוטר, ולשמעון יש מה לומר בנושא: "אני שואל דבר אחד, איפה הייתה המשטרה? המצב הביטחוני עכשיו לא טוב, אז לא מעמידים ניידת בכניסה לנווה יעקב? אם הייתה ניידת שמה, המחבל לא היה נכנס. למה צריכים לחכות 20 דקות עד שתבוא ניידת, עד שיסגרו את המקום? לקח 45 דקות, כמעט שעה, עד שהמשטרה התארגנה ועד שסגרו את המקום".

רוזה אצילוב הייתה בין ברי המזל ש"רק" נפצעו. רוזה נפצעה באורח בינוני. בנותיה, ליאורה ומורן, שיחזרו את הרגעים שבהם עמדו אל מול המחבל: "יצאנו אחרי סעודת שבת לטייל באוויר הנעים של ירושלים בלילה, הם חשבו שהם שמעו זיקוקים ואימא שלי נפלה. אחותי הבינה במה מדובר וראתה שהמחבל מתחיל להתקרב אליהם. המחבל חלף על פניה והיא אמרה לו 'בבקשה אל תירה בנו' הוא אמר לה בעברית רהוטה 'אני לא יורה בבנות' וירה במישהי".

"אחרי זה הוא באמת הרג אישה אחרת. הבנו שהם התעמתו או משהו כזה. אבל באמא ואחות שלנו הוא יכל לירות ולהרוג אותן והוא לא ירה. אנחנו מודות לאלוהים", סיפרו ליאורה ומורן. "אנחנו רוצות לומר שלקח המון זמן עד שהן קיבלו סיוע ראשוני ממגן דוד אדום והמשטרה למרות שיש שם תחנה ממש קרוב. זה לקח יותר מעשר דקות והן היו חסרות אונים. אמא שלנו נפגעה מרסיס כדור שלא נורה עליה. התחושות שלנו מאוד מעורבות ואנחנו רק מקוות שהמשפחה תקבל את כל התמיכה שהיא צריכה. גם אמא שפצועה וגם אחותינו שעברה טראומה", הוסיפו.

תושבים רבים סיפרו כי חייגו למשטרה לעדכן על פיגוע ירי, אך נענו כי מדובר בירי באוויר מחתונות בכפרים באזור. "לקח להם רבע שעה להגיע", סיפר אחד השכנים, "אמרו לבית שלי שזה ירי של חתונה".

במשטרה הדפו את הטענות: "המחבל נוטרל ע"י שוטרי מחוז ירושלים ומתנדב משטרה, שחתרו למגע באומץ לב לעבר המחבל כשהיה בבריחה, זאת בתוך כ-5 דקות בלבד מקבלת הדיווח הראשון למוקד המשטרה אודות הפיגוע, ולאחר מרדף וקרב יריות שנוהל עמו. בכך מנעו השוטרים פגיעה נוספת בחפים מפשע ואת בריחת המחבל", מסרה המשטרה.

מפכ"ל המשטרה רב ניצב קובי שבתאי, דחה גם הוא את הטענות על עיכוב בהגעת כוחות הביטחון. בראיון לתקשורת סיפר, ה"מחבל הגיע והחל לבצע ירי וביצע מסע הרג. כל מי שנתקל בדרכו הוא ירה בו. המחבל מנתק מגע בשלב מסוים מכיוון הרכב ואנשים שבאו לבדוק מה קרה – נורו. המחבל עולה על רכב ומתרחק כ-300 מטר. צוות שוטרים שהיה בצומת מגיע תוך פחות מחמש דקות מגיע למחבל ומנטרלים".