סרט יהודי יוקרן בטיסות חברות תעופה ערביות

חברות תעופה ממדינות ערביות רכשו את הזכויות להקרנת סרט הקולנוע ״1618״ העוסק בביקור האינקוויזיציה בעיר פורטו שבפורטוגל, 120 שנה לאחר שכל יהודי האזור הוכרחו להמיר את דתם או להימלט למדינות אחרות.

בין ברות התעופה שרכשו את הזכויות ויציגו את הסרט לנוסעיהן ניתן למנות את קטאר איירווייז, עיראקי איירווייז, כווית איירווייז, איג׳פטאייר, מידל איסט אירליינס (חברת התעופה הלבנונית), סיריאן אייר ועוד רבות אחרות.    Qatar Airways, Iraqi Airways, Kuwait Airways, Egyptair, Middle East Airlines (Lebanon airline), Syrian Air .

הסרט "1618" הוא פרויקט חשוב בהפקת הקהילה היהודית בפורטו. באחת מתוכניותיה להילחם באנטישמיות, הסכימה הקהילה היהודית בפורטו למכור את הסרט לחברות תעופה מכווית, ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות, קטאר, עומאן, ירדן, עיראק, לבנון, סוריה, מצרים, לוב ואחרות. החוזה להקרנת הסרט בכל חברות התעופה של המדינות הערביות נחתם לאחרונה עם הקהילה היהודית בפורטו שהעניקה מימון לפרויקט הזה, מתוך כוונה לספר את סיפורה של הקהילה היהודית בעיר. ״אנו נרגשים מאוד מהסכם ההקרנה עם חברות התעופה הערביות. הסרט 1618 מספר סיפור היסטורי בצורה מרגשת ומעוררת הזדהות ומאפשר לצופים לחזור לשעה קלה אחת ארבע מאות שנה אחורה, ולנסות להרגיש איך היו החיים באותם הימים, בייחוד ליהודי פורטו  שנרדפו על לא עוול בכפם״, אמר נשיא הקהילה היהודית בפורטו, גבריאל סנדרוביץ׳. 

״1618״ הוא סרט היסטורי סוחף, בבימויו של לואיס איסמעיל והוא מבוסס על סיפור אמיתי: בשנת 1618 הגיעה נציגות של האינקוויזיציה הפורטוגזית לביקור בעיר פורטו המצויה בצפון פורטוגל. יותר ממאה שנה קודם לכן, הופעלה בעיר אינקוויזיציה אכזרית שהכריחה את היהודים שחיו בה באותה תקופה להימלט מהמדינה או להמיר את דתם לנצרות. אלו שנותרו בפורטו והמירו את דתם נקראו ״הנוצרים החדשים״, אך החשדות כלפיהם וכלפי מנהגיהם הנסתרים מעולם לא נעלמו.  במסגרת אותו ביקור, הורתה נציגות האינקוויזיציה על כליאתם של יותר ממאה ״נוצרים חדשים״, מהלך שהטיל אימה על תושבי העיר וכתוצאה מכך הוביל לבריחה המונית של אותם ״נוצרים חדשים״ ולהרס כמעט מוחלט של כלכלת העיר. 

הסרט מצליח לתאר בפירוט כיצד חיו אותם ״נוצרים חדשים״ שאולצו להמיר את דתם. הוא מצולם על רקע מבנים ימי-בינימיים בעיר פורטו, הדומים למבנים העתיקים המקוריים ששימשו את תושבי העיר באותם ימים, ומצליח לשרטט את הדינמיקה של הקהילה הנוצרית החדשה בעיר: הכפיפות לכנסיה, ההשתתפות בטקסי המיסה השבועיים,  הבורות במקורות היהודיים כתוצאה מיותר ממאה שנה ללא בתי כנסת, ספרי קודש, היעדר כמעט מוחלט של חפצים יהודיים, תפילות ושתי מילים עבריות ששרדו – ׳אדוני׳ ו׳גוים׳. 

עוד מתוארת האמונה בביאת המשיח, השיגעון הפסבדו משיחי של המאה ה-17, הבתים המחוברים של הנוצרים החדשים הדומים למבנים שהיו ברובע היהודי הישן של הישוב אוליבל, דרומית מזרחית לפורטו. רשת סולידריות שנוצרה על ידי חברים אמידים שחסכונותיהם נשמרו בפלנדריה שבבלגיה, היהודים האצילים הפרוטוגזיים שהגיעו למזרח (צאצאים מנישואים בין נשים נוצריות חדשות לנוצרים ותיקים של האצולה, הטיסה לאמסטרדם, אנטוורפן וערים אחרות והתהליך המסובך להכרה כיהודים רשמיים שנאלצו הנוצרים החדשים לעבור כשהגיעו למדינות החדשות.