יושבים על הגדר: האינטרסים לקראת הבחירות/ פרשנות

אחרי מערכת הבחירות האחרונה – בה הפוליטיקה הישראלית רשמה פטנט עולמי של ראש ממשלה עם חמישה מנדטים – צצו פוליטיקאים רבים שרוצים לשחזר את ההישג. ואם לא לשחזר אותו, אז לפחות לשבת על הגדר ולחכות ליום שאחרי כדי לראות מה יוכלו להשיג מהפוזיציה של האו"ם.

כעת גם יו"ר יהדות התורה, ח"כ משה גפני, עלה על הגדר ונדמה שהוא לא מתכוון לרדת ממנה בזמן הקרוב. למה שאגדיר את עצמי מראש כימין או שמאל, הוא תוהה בחדרי חדרים, בואו נראה מי ייתן לי את ההצעה הטובה ביותר ונתחיל להתמקח. ואולי זו מחשבה נכונה – הרי אם ח"כ נפתלי בנט, השר בני גנץ ואפילו ח"כ מנסור עבאס יכולים, במה הוא שונה מהם? מה שחשוב לקהל המצביעים שלו הוא שמירה על התקציבים ועל עולם התורה. על הנייר: אם השמאל-מרכז יתכבד ויבטיח שמירה על הסטטוס קוו, תקציבים גבוהים ותפקידי מפתח בממשלה מדוע שלא ילך איתו? את הלקח של ציפי ליבני שקיבלה מלוכה ובמקומה הלכה לחפש אתונות כבר למדו בגוש השמאל.

כעת מגיע המבחן האמיתי של יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו, שנמצא בקרב חייו. האם יצליח לשמור על גוש הבטון שיצר במערכות הבחירות האחרונות ויכריע בנוק-אאוט את גנץ ולפיד או שיצטרך להזיע ולהתאמץ עד לדקה האחרונה של רגעי המנדט מהנשיא להרכבת הממשלה. קל זה לא יהיה.

ואלה לא הצרות היחידות של נתניהו. בגוש הימין חייבים להפנים שאמנם המומנטום נראה לטובתם, אבל בשבועות שנותרו עד לבחירות אין זמן למשחקים מיותרים. כדי לעבור סוף סוף את רף ה-61 המשחק חייב להיות קבוצתי. את הקשית יש לאפסן בכספת, ולהפסיק להכניס את האקדחים לנגמ"ש.

קחו את איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' כמשל. שניהם נמצאים במומנטום חיובי, הדעות שלהם שנחשבו פעם לקיצוניות הפכו למקובלות על חלקים נרחבים מהימין והסקרים חוזים להם מספר יפה של מנדטים. במקום לאחד כוחות, לדבר ולרוץ בכל הכוח קדימה הם פותחים במלחמות היהודים.

זה הזמן לעצור, לשבת כמו שני מנהיגים אידיאולוגיים ולאחד כוחות במטרה להביא לנתניהו את המנדט הנוסף שיבטיח את ניצחון הימין.

ועכשיו לנקודה נוספת: בקמפיין הזה יש לליכוד הזדמנות צמיחה אדירה במקום המפתיע ביותר – המגזר הערבי. כן, קראתם נכון. ולמה? כי כישלונו של אדם אחד הוא ההזדמנות של האחר. לליכוד הזדמנות לדבר באופן ישיר למצביעים הערביים ולהסביר להם עד כמה הנציג שלהם בקואליציה ועצם השתתפותם בקואליציה נכשלו.

מספיק לראות את כמות הנרצחים בחבר הערבית בשנה האחרונה כדי להעיד על כישלונו המובהק של עבאס, שהרי זה היה הדגל עליו נכנס לקואליציה. מצביעיו יבואו עימו ללא ספק חשבון בקלפי וזו הזדמנות הצמיחה הגדולה של הליכוד.

נתניהו צריך לצאת אל המצביעים הערביים בישראל ולהגיד להם – "לא צריך מתווכים, בואו נדבר אתם ואני, ישירות".

הקשר הבריא בין הבוחר הערבי לנתניהו הוא ללכת עם ולהרגיש בלי. לא צריך להצטרף לממשלה כדי להשיג הישגים. ערביי ישראל מהווים 20% מהאוכלוסייה ופתרון בעיותיהם ושגשוגם כאן הוא לטובתנו, לטובתם ולטובת המדינה. לפיכך אומר נתניהו לעצמו, ובצדק רב: "אני אבצע את הבטחות הבחירות כלפיהם בלי שהם נמצאים בפרדוקס לאומי מבחינתם". וזכרו את המוסלמי הממוצע – אין דבר המעניין אותו יותר מעלייה לרגל לחאג'. את זה, לעניות דעתי יציג נתניהו בקרוב.

והפעם, כשהמצביעים הערבים ינהרו בהמוניהם לקלפיות – רבים מהם גם ישימו פתק של מחל. זה קרה בעבר, זה יקרה גם כעת. רק צריך להסתכל להם בעיניים, בלי לעבור בדרך במועצת השורא.

ולסיום, אי אפשר בלי התייחסות לימינה. במקום לעמוד מול הציבור האידיאולוגי הימני שבחר בה וכל כך אהד אותה – לקחת אחריות, להתנצל ולהתחיל מהתחלה – נדמה כי איילת שקד מכוונת למחנה רק לא ביבי. המו"מ עם "דרך ארץ" ודבריו הנחרצים של ח"כ אביר קארה מעידים על כך. אמנם עדיין לא שמענו את השרה שקד, אך דבר אחד ברור – הזמן שחולף משחק לרעתה. הגיע הזמן לשמוע אמירה ברורה, חדה, ערכית. זה מגיע לכל מי ששם "ימינה" בקלפי בבחירות הקודמות, ולכל מי שהיא רוצה שישים "ימינה" בקלפי בבחירות הקרובות.

הכותב הינו יועץ אסטרטגי לבכירים ומנהל משברים